אברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בביולוגיה, אברונים הינם מבנים המוקפים בקרום, בעלי צורה ותפקיד אופייניים, המצויים בציטופלסמת התא.

אברונים קיימים כמעט באופן בלעדי בתאים איקריוטיים. בייצורים פרוקריוטיים (חיידקים) מתבצעות רוב הפעולות שאותן מבצעים האברונים ביצורים האיקריוטיים, אלא שבמקום להתרחש באזור מתוחם המוקף בקרום, הן מתרחשות בציטופלזמה עצמה.

סוגי האברונים הנמצאים בתאים השונים זהים באופן עקרוני, עם הבדלים קלים בין הממלכות הטקסונומיות השונות; בייצורים המבצעים פוטוסינתזה, למשל, - צמחים, אצות וחיידקי ציאנובקטריה - קיימים אברונים המסייעים בתהליך זה

מספרם של האברונים מותאם לעתים לסוג התא ולתפקידו באורגניזם (במקרה של יצורים רב-תאיים). כך, למשל, מספרם של המיטוכונדריה בתאי שריר בגופם של בעלי חיים גדול ממספרם בתאים אחרים, כיוון שתאים אלו זקוקים לאנרגיה רבה, אותה מספקים המיטוכונדריה.

דוגמאות לאברונים:

• גרעין התא - הגרעין מרכז בתוכו את החומר התורשתי (כרומוזומים המורכבים מ-DNA).
• מיטוכונדריה - בהם מיוצרת אנרגיה בתהליך הנשימה התאית.
• כלורופלסט - אברון המצוי בתאי צמח; בו מתרחש תהליך הפוטוסינתזה.
• רשתית תוך פלסמית - רשת קרומית עליה מסונתזים חלבונים המיועדים למיקום על גבי קרום התא, ובתוכה מעובדים חלבונים וסוכרים שונים.
• חלולית - מצוי בתאי צמח; תפקידו לרכז מים ומומסים.
• גולג'י - בו עוברים חלבונים גליקוזילציות (הוספת סוכרים) או עיבוד של הסוכרים שכבר הוספו להם.
• ליזוזום - בו מפורקים חלק מחלבוני התא.