אברהם שפירא (פצ'י)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם שפירא (פצ'י) , עורך והיסטוריון תרבותי, מורה, חוקר ומנהיג תרבותי. נולד בחיפה, בשנת 1936. חבר קיבוץ יזרעאל משנת 1955.
אברהם שפירא נולד בחיפה בשנת 1935 במשפחת פועלים; גדל והתחנך ברוחה של ארץ-ישראל העובדת. היה חבר בתנועת הנוער "התנועה המאוחדת". לאחר שהשלים לימודיו בבית-הספר התיכון "חוגים", שם היה תלמידו של ברוך קורצוויל, שהשפיע רבות על דרכו בעתיד. התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל.
אברהם שפירא - פצ'י - היה בקיבוצו רועה צאן ועובד מטעים. בשנים 1960 – 1962 למד לימודי יהדות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך כדי תקופה זו יסד וערך את כתב העת "שדמות", וגישר גשר בין גדולי הרוח היהודית וחכמת ישראל בירושלים, מרטין בובר, שמואל הוגו ברגמן, גרשם שלום, עקיבא ארנסט סימון, נתן רוטנשטרייך, ואחרים - לבין התנועה הקיבוצית ובייחוד הדור השני בה.
בעת עריכת "שדמות", שהתמיד בה עד 1970, ריכז סביב כתב העת חבורה של יוצרים ומחפשי–דרך מכל זרמי התנועה הקיבוצית. יזם יחד עם עמוס עוז, סמוך למלחמת ששת הימים, את הקובץ "שיח לוחמים" ואף והיה עורכו. בקובץ כונסו עדויות הלוחמים בני התנועה הקיבוצית. והוא הפך במשך הזמן לאחת התעודות החשובות של עולמם הרוחני של בני הארץ.
בד בבד עם עבודתו הרוחנית והחינוכית, והעבודה במטעי הקיבוץ, בשנים 1968–1991 שימש חבר מערכת ספרית 'אפקים' בהוצאת עם עובד. אז יסד את ספרית "ארון ספרים יהודי" בהוצאת עם עובד, שהוא עורכה. במסגרות אלה יזם ויילד ספרים וחיבורי-יסוד רבים, טיפח וליווה סופרים, הוגים וחוקרים.
בשנת 1975 היה אברהם שפירא שותף לכינון מרכז ללימודי יהדות ב"אורנים" – בית-הספר לחינוך של התנועה הקיבוצית ואוניברסיטת חיפה. בשנת 1985 הוזמן ללמד בחוג לפילוסופיה יהודית ולאחר מכן בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל אביב.
אברהם שפירא - פצ'י -מיזג לאורך שנים את עבודתו כחוקר וכמורה אקדמי עם מפעליו בתחומי "ארון הספרים היהודי" של זמננו. בין השאר יזם את מפעל "מקרא לישראל" – פירוש מדעי-היסטורי למקרא, והיה מרכז המערכת שלו בשנים 1981 – 1989. כינס וערך כתבים של גרשֹם שלום עוד בחייו, ולאחר פטירתו מונה לעורך אחראי של "מפעל כתבי גרשֹם שלום" בהוצאת עם עובד. וכן היה אחראי ללימודי יהדות וציונות במכללה לביטחון לאומי של צה"ל, ועיצב בה תכניות לימודים בתחומים אלו.
אברהם שפירא זכה בפרס אבי-חי, על פועלו לקירוב בין דתיים לחילוניים בישראל.
[עריכה] ספריו
- חוגים לדיון ושיח ביצירות ספרות, האוניברסיטה העברית בירושלים – המרכז לחינוך מבוגרים 1973
- הרוח במציאות – מגמות העיצוב בהגות בובר, מוסד ביאליק בשיתוף בית-הספר למדעי היהדות באוניברסיטת תל אביב, תשנ"ד, 1994
- אור חיים ב'יום קטנות', מקורותיו של א"ד גורדון בקבלה ובחסידות, עם עובד תשנ"ו, 1996.
[עריכה] לקריאה נוספת
- שלום רצבי, הערות על משנת גורדון לאור מקורותיה היהודיים, נדפס בעיונים בתקומת ישראל, 8, 1998.
- שרה שטרסברג-דין, א"ד גורדון ומקורותיו בהגות היהודית, נדפס במדעי היהדות, 36, תשנ"ו, 1996.
