אביגדור דגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אביגדור דגן (30 ביוני 1912 - 28 במאי 2006), סופר ודיפלומט ישראלי.

נולד בעיר הראדץ-קראלובה (Hradec Kralove) באוסטרו-הונגריה (כיום צ'כיה).

שמו המקורי של אביגדור דגן היה ויקטור פישל. הוא למד משפטים ומדעי המדינה בפראג, שם נשאר עד פרוץ מלחמת העולם השניה. בשנותיו בפראג ערך שבועון ציוני והיה מזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הצ'כוסלובקי.

בשנת 1939 יצא ללונדון ועבד שם לצד שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה, יאן מסריק. הוא עלה ארצה בשנת 1949 והתקבל לעבודה במשרד החוץ. במהלך הקריירה הדיפלומטית שלו כיהן ביפן ובבורמה, היה ציר ביוגוסלביה ושגריר בפולין, נורבגיה ואוסטריה.

אביגדור דגן התחיל לכתוב בפראג, שם הוציא לאור ספרי שירה אחדים. ספרו "מנגינות עבריות" זכה בפרס ספרותי חשוב. הוא המשיך בכתיבת שירה גם בלונדון. הפואמה שלו, "הכפר המת", המספרת על חורבן הכפר לידיצה בידי הנאצים, כגמול על רצח היידריך, תורגמה לכמה שפות. הנובלה "ליצני החצר" עוסקת אף היא בשואה, והיא יצירה מטלטלת בעלת עומק תאולוגי ופילוסופי, שאף עובדה למחזה.

הרומן הראשון שלו, "שיר הרחמים", נאסר לפירסום בצ'כוסלובקיה אחרי שהקומוניסטים תפסו שם את השלטון בשנת 1948. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת עם עובד, בשנת 1951. הרומן השני של דגן, "בינת השכווי", יצא לאור בשווייץ בשפה הצ'כית. דגן כתב גם שני ספרים פוליטיים, "שיחות עם יאן מסריק", ו"מוסקבה וירושלים".

בשנת 1997 העניק נשיא צ'כיה, ואצלב האוול, לדגן אות הצטיינות על כתיבתו.

אחיו הצעיר, גבריאל דגן, הוא פסיכולוג, מחזאי ושחקן במה ידוע.