MHC

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

MHC (ראשי תיבות באנגלית: Major Histocompatibility Complex, בתרגום חופשי: "מערך ראשי של התאמה רקמתית") הינו שמה של קבוצת גנים הנמצאת בגנום של רוב החולייתנים, ובהם האדם, ואשר מקודדת חלבונים בעלי חשיבות עליונה למערכת החיסון.

קיימים כ-200 גני MHC המקודדים לחלבונים. חלבונים אלו מצויים כמעט בכל התאים בעלי הגרעין בגוף. תפקידם של חלבוני ה-MHC הוא "לדוג" חלבונים אחרים המצויים בתא ולהציגם לראווה על-פני ממברנת התא. מטרתו של תהליך זה הוא להציג חלבונים שמקורם זר (כלומר, שמקורם בחיידקים, נגיפים ופולשים אחרים) ללימפוציטים מסוג T.

החלבונים הזרים נקראים אנטיגנים. תאי T אינם מסוגלים לזהות אנטיגנים בעצמם, באופן ישיר, כשהללו זורמים בדם או נמצאים ברקמות, למשל. הדרך היחידה של תאי ה-T לזהות אנטיגנים (ובכך, בעצם, לזהות פלישה של פתוגן אל הגוף) היא באמצעות מערך חלבוני ה-MHC, אשר ממקמים את האנטיגנים שהם לוכדים על-גבי ממברנת תאי הגוף. לאחר שתאי ה-T מזהים את האנטיגנים, הם מתניעים שרשרת פעולות הידועות כתגובה חיסונית; זוהי דרכו של הגוף להתמודד עם זיהומים, וזוהי הסיבה שלמרות שמיליוני פתוגנים חודרים לגופנו בכל יום ויום, גורמים אלו למחלה רק לעתים נדירות.

בראשית הדרך התגלה כי מערך ה-MHC מקודד לחלבונים האחראיים לדחיית שתלים זרים בהשתלת איברים (באותה העת עדיין לא היה ידוע תפקידם המקורי); מכאן "התאמה רקמתית" בשם MHC.

חלבוני ה-MHC אינם מציגים על-גבי הממברנה אנטיגנים בלבד (כלומר, חלבונים ממקור זר), אלא גם חלבונים של הגוף עצמו (חלבונים עצמיים). תאי ה-T מתוכנתים שלא להתניע תגובה חיסונית נגד חלבונים עצמיים. מנגנון זה פועל כמעט תמיד, אך כשהוא משתבש (כתוצאה מפגם גנטי, למשל) נגרמת מחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את תאי הגוף עצמו.

[עריכה] חלבוני MHC

קיימים שני סוגים של חלבוני MHC:

• סוג I (באנגלית: MHC Class I) הינם חלבוני MHC הנמצאים כמעט בכל התאים בעלי הגרעין בגוף (היוצאים מן הכלל הם תאי המין). חלבוני MHC אלו מסוגלים להתקשר ולהציג פפטיד אך ורק לתאי T ציטוטוקסיים (CTL). תפקידם של תאי T אלו הוא להרוג תאי גוף אליהם פלש נגיף או חיידק או תאים שעברו התמרה סרטנית.

• סוג II (באנגלית: MHC Class II) הינם חלבוני MHC הנמצאים אך ורק ב-APC (ראשי תיבות באנגלית: Antigen-Presenting Cells, "תאים מציגי אנטיגנים"). תאים אלו מתמחים בבליעת (פגוציטוזה) פתוגנים, פירוקם והצגת האנטיגנים שלהם על-גבי הממברנה. ה-APC העיקריים הם התאים הדנדריטיים; בנוסף, גם מקרופאג'ים ותאי B משמשים כ-APC. חלבוני MHC מסוג II מסוגלים להתקשר ולהציג חלבונים אך ורק לתאי T מסייעים ](THC). תפקידם של תאי T אלו הוא להפריש חלבונים הנקראים ציטוקינים ואשר מעוררים את התגובה החיסונית של הגוף.

ניתן לראות התאמה מעניינת בין שני סוגי חלבוני ה-MHC ובין התאים בהם הם נמצאים. חלבוני MHC מסוג I מציגים אנטיגנים רק לתאי T המסוגלים להרוג תאי גוף; לפיכך נמצאים חלבונים אלו אכן בכל תאי הגוף. כשנגיף פולש לתא גוף כלשהוא, לוכדים חלבוני ה-MHC שבתא כמה אנטיגנים מהנגיף ומציגים אותם לראווה על-גבי ממברנת התא. תאי T ציטוליטיים מבחינים באנטיגנים ומחסלים את התא הנגוע, לפני שהנגיף מצליח להתפשט לתאים נוספים.

חלבוני MHC מסוג II, לעומת זאת, מציגים אנטיגנים רק לתאי T המסוגלים לגרום לתגובה חיסונית כוללת; לפיכך נמצאים חלבונים אלו רק בתאים שתפקידם להתניע תגובה חיסונית, בעיקר: תאים דנדריטיים.

[עריכה] מנגנון הצגת החלבונים

בכל רגע נתון ברור כי מספר החלבונים העצמיים הנמצאים בציטופלזמה של כל תא, ולפיכך מספר החלבונים העצמיים המוצגים על-ידי מערכת ה-MHC, גדול בהרבה ממספר החלבונים הזרים, שמקורם בפתוגנים. בכל זאת מצליחים תאי ה-T "להתעלם" מאלפי החלבונים העצמיים ולהתייחס אך ורק לחלבונים הזרים, אפילו אם הללו מהווים כ-0.1% מכלל החלבונים המוצגים על-גבי הממברנה. המספר הכולל של חלבוני ה-MHC המוצגים על ממברנת תאי APC הוא כ-100,000.

חלבוני ה-MHC מקשרים, למעשה, בין התא בו הם נמצאים ובין תאי T. הקישור נעשה בשני מוקדים:

• כפי שהוסבר לעיל, תא ה-T מזהה את האנטיגן שחלבון ה-MHC נושא. זוהי מהותה של מערכת ה-MHC.
• בנוסף, מזהה תא ה-T את סוג חלבון ה-MHC. לזיהוי זה חשיבות רבה, שכן רק כך מתאפשרת ההפרדה התפקודית בין תאי T ציטוליטיים, המזהים רק חלבוני MHC מסוג I, ותאי T מסייעים, המזהים רק חלבוני MHC מסוג II.