תקנון הקונפדרציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תקנון הקונפדרציה (The Articles of the Confederation) - מסמך מכונן בתולדות ארצות הברית, אשר נכנס לתוקף ב-1781 ואשר איחד את 13 המושבות המורדות לקונפדרציה. תקנון הקונפדרציה בטל ב-1788, עם אישורה של חוקת ארצות הברית.
 |
| מסמכים מכוננים של ארצות הברית |
|---|
| הכרזת העצמאות (1776) |
| תקנון הקונפדרציה (1777) |
| חוקת ארה"ב (1787) |
| מגילת הזכויות (1789) |
[עריכה] חקיקה
תקנון הקונפדרציה נדון בקונגרס הקונטיננטלי השני ואושר בו ב-15 בנובמבר 1777. כעבור יומיים התקנון נשלח אל המושבות השונות לאישור; רובן אישרו אותו בתוך שנה, ונציגיהן חתמו עליו ביולי 1778. ניו ג'רזי חתמה בנובמבר אותה שנה, ודלאוור - בראשית 1779. מרילנד הייתה האחרונה לאשר את התקנון, לאחר שווירג'יניה וניו יורק נסוגו מתביעותיהן לשטחים בעמק נהר האוהיו. עם קבלת אישרורה של מרילנד ב-1 במרץ 1781, נכנס תקנון הקונפדרציה לתוקף.
[עריכה] תוכן
תקנון הקונפדרציה איחד את 13 המושבות המורדות לקונפדרציה בשם "המדינות המאוחדות של אמריקה", ייסד בית מחוקקים לקונפדרציה - קונגרס הקונפדרציה, וכן את הנשיאות שלו - ועדת המדינות, שאמורה הייתה לפעול בין כנסי הקונגרס. בקונגרס ישבו נציגים מכל מושבה, ולכל מושבה היה קול אחד. לקונגרס היו הסמכויות להכריז מלחמה, לתקן מידות ומשקלות ולשמש כפוסק עליון במחלוקות בין המושבות. בנוסף לכך התקנון קבע את הזכויות של המושבות השונות, ובד בבד עם זאת הגביל את מדיניות החוץ שלהן.
בנוסף לאלה קבע התקנון את חופש התנועה בין המדינות, קבע סדרים לקבלת ישות חדשה לקונפדרציה, קבע שחובות הקונפדרציה ישולמו מכספים שייגבו מהמושבות, ולבסוף קבע, שלשם כניסתו לתוקף ושינויו דרוש אישורן של כל המושבות החתומות עליו.
אולם, אף על פי שהתקנון איחד להלכה את המושבות המורדות לקונפדרציה, הקים צבא מאוחד וקבע שהאיחוד יקבל כספים מהמדינות, לא היו לו הסמכויות לאכוף את החלטותיו והסמכויות לדרוש מהמדינות כסף וחיילים לצבא ולפעולות אחרות שלו. בנוסף לכך, קונגרס הקונפדרציה לא יכול היה להטיל מסים משלו על האוכלוסייה, מה שגרם - יחד עם תזרים מזומנים לא-סדיר ומועט מהדרוש מצד המושבות - לבעיות הכספיות של הקונפדרציה.
[עריכה] לאחר המלחמה
פרט לאישורו של חוזה פריס, אשר חתם את מלחמת העצמאות האמריקאית, קונגרס הקונפדרציה חוקק את פקודת האדמות של 1785, אשר עיקרה היה מכירתם לכל דפכין של שטחים ממערב למושבות אשר נכבשו מהבריטים - וכך הונח הבסיס למדינות החדשות שקמו באדמות ההן, וכן את פקודת הצפון-מערב מ-1787, אשר קיבעה את הסכמת המדינות שלא לספח לעצמן חלקים מהשטחים שנכבשו מהבריטים במערב.
במאי 1786, הציע צ'ארלס פינקני, ציר מדרום קרוליינה בקונגרס הקונפדרציה, שהתקנון ישונה וייתן לקונגרס סמכות להכריע בענייני מסחר וסמכות לגבות כספים מהמדינות. ברם, הצעתו של פינקני לא עברה.
מאוחר יותר, בספטמבר אותה שנה, התכנסה ועידת אנאפוליס בראשות אלכסנדר המילטון, אשר המליצה אף היא על שינויים בתקנון הקונפדרציה. ב-21 בפברואר 1787 הקונגרס אמר "הן" להצעה לבחון מחדש את התקנון, והניח בכך את אבן הפינה לחוקת ארצות הברית.
| חוקת ארצות הברית | |
|---|---|
| גוף החוקה
מבוא | פרק 1 | פרק 2 | פרק 3 | פרק 4 | פרק 5 | פרק 6 | פרק 7 |
|
| תיקונים לחוקת ארצות הברית
מגילת הזכויות: 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 תיקונים נוספים: 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 |
|
| היסטוריה של חוקת ארצות הברית | פסקאות בעלות חשיבות בחוקה |
| ועידת פילדלפיה | כתבי הפדרליסט | תקנון הקונפדרציה | החותמים על חוקת ארצות הברית | הצעות לתיקון חוקת ארצות הברית | ניסיונות לא מוצלחים לתיקון חוקת ארצות הברית | פסקת המסחר | פסקת ההליך ההוגן | פסקת ההגנה השווה | פסקת ההקמה | פסקת האמון המלא | פסקת זכויות היתר והחסינויות | פסקת העליונות |
