תיבת סקינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

את יסודות ההתניה האופרנטית הניח החוקר ברהמס פרידריך סקינר. סקינר ערך ניסוי שלמטרתה בנה תיבה (הנקראת "תיבת סקינר"). התיבה מכילה: מנורה, מגש מזון ודוושה. כאשר לוחצים על הדוושה משתחרר מזון הישר למגש המזון. אל התיבה סקינר הכניס חולדה. בשלב זה, סקינר שינה את פונקציית הדוושה, כך שלא ישתחרר מזון בלחיצתה. הוא נתן לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדה לוחצת על הדוושה. בשלב השני, החזיר את הדוושה לפונקציה שתוכננה: כל לחיצה על הדוושה מביאה למזון. גם כאן בדק באיזו תדירות תלחץ החולדה על הדוושה. נמצא כי בשלב השני תדירות הלחיצות של הדוושה גדלה באופן ניכר.
המסקנה המתבקשת: החולדה למדה לקשר בין פעולת הלחיצה על הדוושה לבין קבלת המזון.
ולכן ההגדרה של הפעולה הפעולה האופרנטית היא: שינוי בסביבה שמופיע קרוב לאחר התנהגות מסוימת ומשנה את ההסתברות של הופעת התגובה בעתיד. שינוי שגורם לעלייה בהסתברות הופעת התגובה הוא חיזוק.
חיזוק חיובי כאשר מדובר במתן משהו חיובי.
חיזוק שלילי כאשר מסולק גירוי בלתי נעים.
סקינר לדוגמה, המשיך את הניסוי בכך שפיזר בכל התיבה אותות וזרמים חשמליים. כל פעם שהחולדה לחצה על הדוושה הזרמים החשמליים חדלו, ולכן גדלה ההסתברות בה לחצה החולדה על הדוושה. זהו חיזוק שלילי.
נתינת חיזוק (חיובי או שלילי) לאחר התגובה המסוימת היא חיזוק מלא. נתינת חיזוק הניתן רק בחלק מן הפעמים לאחר התגובה המסוימת היא חיזוק חלקי. לשם תהליך הלמידה, נתחיל בדרך כלל מחיזוק מלא ולאחר מכן נעבור לחיזוק חלקי. היתרון של חיזוק חלקי: ההכחדה בו איטית יותר, וזאת משום שהאורגניזם לומד להמשיך להתנהג בדרך מסוימת למרות אי-קבלת החיזוק.
עונש: חיזוקים מלמדים את האורגיזם מה עליו כן לעשות, עונש לעומת זאת, מרגיל את האורגניזם מה לא לעשות. עונש לא מלמד, אלא רק נותן אינפורמציה לגבי מה לא צריך לעשות. נותנים עונש כאשר אין דבר שכן צריך לעשות. ביקורות נגד העונש: העונש הוא מדכא ויש לו השפעות שליליות. לכן צריכים ליצור אסיטואציה שיוכל האורגניזם לקבל חיזוק חיובי.
למידת בריחה: באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם תגובות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך על ידי תיבת סקינר: סקינר חילק את התיבה ל2 חצאים. בצד הראשון לא קורה כלום, לעומת זאת בצד השני מועברים זרמים חשמליים המכאיבים לחולדה. כאשר החולדה דרכה בצד השני היא קפצה בתוך החצי הזה, עם ניסיונות התגובות שלה למדה החולדה שהזרם החשמלי נפסק כאשר היא קופצת לצד השני של התיבה.
למידת הימנעות: לפני הגירוי הבלתי - נעים מופיע גירוי ניטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי - נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הניטרלי להימנע מהגירוי - הבלתי נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת ובזאת נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להמנע מהגירוי הבלתי- נעים התרחשה בשני שלבים כאשר השלב הראשון הוא דרך ההתניה הקלאסית:
א. נורית (CS) --/--> פחד (CR).
זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
ב. נורית (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
ג. נורית (CS) ----> פחד (CR).
שלב שני: התניה אופרנטית. אם היא תדלג לצד השני, יפסק הגירוי הבלתי - נעים.
קפיצה (תגובה) ----> הפסקת פחד (חיזוק שלילי).