שפות אפרו-אסיאתיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משפחת שפות המונה כ-240 שפות וכ-285 מיליון דוברים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, במזרח אפריקה וכן דרומית למדבר סהרה. בעבר כונתה משפחה זו גם כמשפחת הלשונות ה"שמיות-חמיות".
המשפחה מונה את תת המשפחות הבאות:
- שפות בֶּרְבֶּרִיוֹת
- שפות צ'אדיות
- שפות מצריות
- שפות שמיות
- שפות כושיות
- שפת בֵּזָ'ה (מיון שנוי במחלוקת; משויך בדרך כלל במשפחות הלשונות הכושיות)
- שפות אומוטיות (הכללתן במשפחת הלשונות האפרו-אסיאתיות שנויה במחלוקת)
מן המאפיינים המשותפים לשפות האפרו-אסיאתיות:
- סימון זכר ונקבה בצורת יחיד. נקבה מסומנת ב-\t\ (בעברית ת', בערבית ة).
- טיפולוגית פועל-נושא-מושא, עם נטיות ל-נושא-פועל-מושא
- מורפולוגיה תבניתית שבה הטיית מילים היא על ידי שינויים פנימיים, כמו גם הוספת תחיליות וסופיות
- קבוצת עיצורים מדגישים.
כמו כן, מוכרים שורשים משותפים כגון:
- ב-נ - "בנייה"
- מ-ת - "מוות"
- ס-נ - "ידיעה" (השווה עם "שינון")
- ל-ס - "לשון"
- ס-מ - "שם"
- ד-מ - "דם"
ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
