שמואל קופמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל (שמוליק) קופמן (נהרג 2 במאי 1947) היה לוחם בפלמ"ח.
שמוליק קופמן הונצח בתודעה הישראלית כחברה של זהרה לביטוב. השניים הכירו בעין חרוד, יצאו ביחס לקורס מפקדי כיתות והוצבו כמפקדי כיתות בפלוגת הפלמ"ח בעין חרוד. לאחר מספר חודשים התארסו השניים והחליטו להשתחרר מן הפלמ"ח, להתחתן ולנסוע יחדיו ללימודים בארצות הברית.
ביום שחרורם מהפלמ"ח, ב-2 במאי 1947, כשבאו להשתתף במסיבת פרידה לכבודם, נקרא שמוליק להחליף מפקד כיתה אחר, שהיה חולה, באימון השלכת רימוני נפץ חיים. במהלך האימון התפוצץ רימון בידי אחד הלוחמים, שלושה לוחמים נהרגו ובהם שמוליק.
קודם למותה הספיקה זהרה להשתתף בעריכת ספר זיכרון לשמוליק, הכולל את כתביו, אולם נהרגה קודם ליציאתו לאור. את סיפור אהבתם ומותם הטרגי של זהרה לביטוב ושמוליק קופמן מתארת הסופרת דבורה עומר בספרה "לאהוב עד מוות", שיצא לאור בשנת 1980 בהוצאת הספרים יוסף שרברק. המחזה "שמוליק של זהרה", שנכתב בעקבות פרסום יומניהם של שמוליק וזהרה הועלה באוקטובר 1981 על בימת התיאטרון לילדים ולנוער, בבימויה של חגית הרכבי ובכיכובם של השחקנים חיה פיק ועמי טראוב.
אביו, יהודה אבן שמואל, שתרגם לעברית את ספר הכוזרי, הקדיש את התרגום לזכר בנו.
