שירה לירית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
שירה לירית היא ז'אנר ספרותי בן המאות ה-7-6 לפנה"ס ביוון (התקופה הארכאית). מקור השם בכלי הנגינה שבעזרתו ליוו המשוררים את שיריהם - הלירה (lyre), שהיא מעין נבל קטן.
לעתים בוצעו השירים גם בליווי של ריקוד או מקהלה. השירה הלירית מביעה רגש או רגע חולף מנקודת מבט אישית של הפרט, ניגוד מוחלט למסורת השירה האפית שאף היא ז'אנר בן התקופה והמקום. היצירות היו נכתבות לשם ביצוע חד-פעמי בפני קהל ספציפי בארוע ספציפי, והדובר בשיר, ה"אני", נתפס כמסיכה שלובש המשורר, ולא כייצוג אותנטי שלו ושל רגשותיו: המשורר משאיל את דמותו למטרת הבעת הדברים, שבהם התגלמות חוויה או רגש אישיים שהם כלל-אנושיים מטבעם.
השיר לירי הוא קצר וכתוב, בדרך כלל, בגוף ראשון. מקורו ביוון העתיקה. שם נהגו לשיר שירים אישיים בליווי כלי נגינה קטן בשם "לירה". השיר היה מושר לעתים בליווי מקהלה או בליווי ריקוד.
השיר הלירי הוא סובייקטיבי, שנושאו עסק ברגשות אישיים של המחבר, השר על עצמו יחסו לטבע, לזולת, לאל ולחיים. הרגשות מובעים בעזרת אמצעים אומנותיים, כמו: דימויים, מטאפורות, תמונות לשוניות ועוד. ונעשים להיות רגשות כלל אנושים, אובייקטיבים, למעלה מן הרגשות הפרטיים.
השיר הלירי מבטא רגע מסוים, רגע חולף בחיים, אך מונצח על ידו. השיר הלירי הוא על זמני, למרות שהזמנים בתוך השיר עשויים להשתנות. דוגמאות: שירי אהבה ובדידות, יופי וגעגועים, אושר, תפילה ומוות, קנאה והערצה.
