שבוע ההתלהבות הרומנטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שבוע ההתלהבות הרומנטית הינו הכינוי שניתן ברומניה על ידי יון אנטונסקו לבזיזת והכאת היהודים, חילול בתי הכנסת וראשית החרם הכלכלי נגדם בימים הראשונים לאחר כינון השלטון הלגיונרי ברומניה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הרקע
במחצית השנייה של המאה ה-19 רומניה הייתה ידועה לשמצה ביחס הרע והמפלה כלפי היהודים שחיו בשטחה. לפני מלחמת העולם הראשונה היו ברומניה מאות חוקים שנועדו להפלות את היהודים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, קיבלה רומניה שטחים רבים שהיו שייכים לפני כן לאימפריה האוסטרוהונגרית, לרוסיה ולבולגריה (טרנסילבניה, בסרביה, בוקובינה והקדרילטר). עם הרחבת גבולותיה נדרשה רומניה, על ידי מעצמות המערב, לבטל את כל החקיקה המפלה כלפי המיעוטים ובמיוחד כלפי היהודים. החקיקה המפלה בוטלה באופן רשמי, אך ההפליה נמשכה וגם הייתה התמרמרות מצד חוגים רחבים מאוד על כפיית ביטול חוקי האפליה. כמעט לכל המפלגות ברומניה היה מצע אנטישמי. לדוגמה, דוקטור ז'אן אנצ'ל, מחבר הספר "תולדות השואה - רומניה" מביא בספרו את הציטוט הבא מתוך עלון תעמולה שהופץ בין איכרי טרנסילבניה בשנת 1930:
"...כאשר נגיע לשלטון נעמיס תוך כמה ימים את כל היהודים בקרונות לבהמות ונשלח אותם לחו"ל, ואת רכושם נחלק בינינו לבין המדינה... שום איכר לא ישלם עוד מסים, משום שלמדינה יהיה מספיק כסף ממכירת הרכוש המוחרם מהיהודים."
לאחר הסכם מינכן ופירוק צ'כוסלובקיה, הבינו ברומניה שאנגליה וצרפת אינן קובעות עוד את סדר היום והכוח עבר לידי גרמניה והשכנה המאיימת שמעולם לא השלימה עם הוויתור על בסרביה, ברית המועצות. בתקופה שקדמה ל"שבוע ההתלהבות הרומנטית" אולצה רומניה, על ידי גרמניה ואיטליה למסור להונגריה ולבולגריה חלקים גדולים משטחה וברית המועצות אילצה אותה לסגת מבסרביה, שעבר לידי הצבא האדום ללא קרב. במהלך משבר קיומי זה, המערכת הפוליטית קרסה, המפלגות סירבו להקים ממשלה והמלך הפקיד את השלטון, ביום 4 בספטמבר 1940, בידי גנרל יון אנטונסקו. אנטונסקו שהדיח את המלך קארול השני והמליך במקומו את בנו, המלך מיכאי הראשון (אך שלט בעצמו ללא עוררין), פנה במהלך מפתיע לראשי משמר הברזל (התנועה הלגיונרית), בראשות הוריה סימה, והזמין אותם לקחת חלק בשלטון.
תנועת הלגיונרים הייתה תנועה שואפת נקם, לאחר רצח מנהיגה, קורנליו זלאה קודראנו, בפקודת המלך קארול השני ורדיפת המנהיגים האחרים. התנועה גם חרטה על דגלה סילוק היהודים מרומניה והחרמת רכושם. הם האשימו את היהודים בכל הצרות שפקדו את רומניה, כולל רצח מנהיגם בפקודת המלך (הם טענו שזו השפעת פילגש המלך, שהייתה יהודיה מצד אביה) וגם אובדן השטחים שנלקחו מרומניה.
[עריכה] הצו המלכותי
ביום 14 בספטמבר 1940 פורסם בעיתוני רומניה צו מלכותי שקבע את גורל היהודים ואלה סעיפי הצו:
- האומה הרומנית הופכת לממלכה נציונל-לגיונרית.
- התנועה הפוליטית המותרת היחידה, היא תנועת הלגיונרים.
- הגנרל אנטונסקו הינו מנהיג המדינה הנציונל-לגיונרית וראש הממשלתה.
- הוריה סימה הינו מפקד התנועה הלגיונרית.
- החל מפרסום הצו יפסקו מאבקי האחים.
בביאורים שפרסם אנטונסקו מייד לאחר מכן, הבטיח ליהודים ש: "רכושכם יכובד, חירויותיכם יובטחו, עבודתכם תפוצה והצדק ישלוט".
[עריכה] הפעולות נגד היהודים
שרי הממשלה הלגיונרים מיהרו ליישם את התורה האנטישמית שבשמה פעלו והשתמשו לשם כך בתקנון היהודים שחוקק עוד בתקופת המלך קארול השני. לעזרת השרים הלגיונרים התיצבו ארגונים אנטישמיים רבים וגם בעלי אינטרסים שיצאו מורווחים מעושק היהודים.
משרד הדתות אסר על היהודים למכור חפצי פולחן דתי נוצרים. משרד החינוך אסר על התלמידים, קנית ספרי לימוד מחנויות של יהודים וקבוצות של לגיונרים אילצו את בעלי החנויות היהודים, לקראת פתיחת שנת הלימודים, לשים בחלונות שלטים בהם היה כתוב "חנות יהודונית". עורכי הדין היהודים סולקו משורות לשכת עורכי הדין. נאסר על היהודים להוציא סחורות מבתי המכס. ביריד שנערך בעיר "אורזיצ'ני" סולקו הסוחרים היהודים בכוח הזרוע ומנעו מהאיכרים לעשות איתם עסקים וכל זאת במצוות הלגיונרים. בערים מסוימות נאסר על הרומנים להיכנס למסבאות של יהודים. קבוצה של יהודים מגאלץ, שישים במספר, הוכרזו כבני ערובה להבטחת שמירת הסדר על ידי היהודים. בעיירות קטנות נסגרו עסקי היהודים בכוח. ביאשי היהודים הוכו, עונו (גם כדי למסור את רכושם) ונשדדו. ראש הקהילה של רומאן הוכה קשות. בערי השדה הופעלו נגד היהודים כל מיני אמצעים שכללו האשמות בפעילות קומוניסטית, מאסרים ועינוים. בעיר בוז'או נאסרו עשרים צעירים שהיו חברי תנועות נוער ציוניות ועונו כדי להודות בהיותם קומוניסטים. בעיר ארד נאסרו 40 מראשי היהודים, עונו ונשדדו בהיותם במעצר. משמרות של לגיונרים אילצו נשים יהודיות להתפשט לקראת חיפוש של שוטרים. הלגיונרים, שביטחונם העצמי הלך וגבר, החלו לאלץ את הסוחרים היהודים לשים בחנויותיהם שלטים עם טקסטים מסוג : "אל תקנו מיהודים", "חנות יהודונית, הכניסה לנוצרים אסורה", "מי שיקנה מיהודונים - בוגד ותמונתו תפורסם".
תלונות שהגישו היהודים במשטרה נתקלו במקרה הטוב באדישות, כי גם המשטרה נשלטה על ידי הלגיונרים. בתשובה לתלונה של מנהיג הקהילה היהודית ברומניה, פילדרמן, הרגיע אנטונסקו בכותבו שמדובר ב"שבוע של התלהבות רומנטית" וזה יחלוף והכל יחזור לקדמותו. שום דבר לא חלף והפעולות נגד היהודים נעשו חמורות יותר וגם נוספה חקיקה חדשה נגדם.
[עריכה] לקריאה נוספת
- תולדות השואה - רומניה, מאת ז'אן אנצ'ל, הוצאת יד ושם.
