פאבו נורמי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאבו נורמי (נולד ב-13 ביוני 1897 בטורקו, פינלנד ונפטר ב-1973), אתלט פיני שהתחרה בריצות ארוכות.
משפחתו הייתה עניה והוא נאלץ לעבוד מעת לעת, מגיל 12. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, התגייס, אך המשיך במשטר אימוני הריצה שלו, כשהוא יוצא עם שחר לריצות של קילומטרים רבים, לאורך כבישים מכוסי קרח וחוזר במועד להשכמה.
עם תום המלחמה התחיל ברישום שיטתי של הישגיו, לעומת אלה של מתחריו, כשהוא מחשב בדיוק באילו נקודות של כל מרוץ, עליו לרוץ בקצב רגיל ובאילו עליו להאיץ את ריצתו למקסימום.
באולימפיאדת אנטוורפן (1920) הוא הפסיד במרוץ הראשון שלו, אך התאושש במהירות וזכה בשאר. ביוני 1921 קבע שיאי עולם בריצת למרחק של 10,000 מטרים (30:40.2 דקות) ובריצה למרחק של שישה מייל (28:41.2 דקות). בשנתיים שלאחר מכן הוא קבע עוד שלושה שיאים - 5000 מטרים (14:35.2 דקות), 1500 מטרים (3:52.6 דקות) וריצת מייל (4:10.4 דקות).
באולימפיאדת פריז (1924) הוא זכה בריצה ל-1,500 מטר, בריצת השדה למרחק 5,500 מטר ובריצת 3,000 מטר והפך לרץ הגדול ביותר עד.
באולימפיאדת אמסטרדם (1928) הוא ניצח בריצת ה-10,000 מטרים וזכה שוב במדליית הזהב. קבע שיאי עולם בריצות ארוכות עד יולי 1931. את שיאו האחרון קבע בריצת שני מייל: 8:59.5 דקות. בשנת 1928 הוא נפסל כאצן חובב כיוון שקיבל כסף עבור ריצותיו.
נורמי ניצח במרוץ האחרון שלו באליפות הלאומית הפינית בשנת 1933 בריצת ה-1500 מטרים. באולימפיאדת הלסינקי (1952) הדליק נורמי את הלפיד האולימפי. פאבו נורמי נפטר בשנת 1973, אך ממשיך להיות נערץ כספורטאי הלאומי הפיני עד היום.
