ערבית דרומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערבית דרומית או דרום ערבית היא שפה ממשפחת השפות השמיות שדוברה בדרום חצי האי ערב. שפה זו איננה השפה הערבית ואף איננה ניב שלה, וניתן להבחין בבירור בין השתיים. יש המכנים את השפה הערבית דרומית בשם "חמירית", על שם השבט הדרום-ערבי חמיר, שהתיישב בחצי האי ערב במאה ה-5 לפנה"ס.

שפה זו ידועה מכתובות רבות שנמצאו בדרום חצי האי ערב, ושהקדומות שבהן הם מהמאה ה-5 לפנה"ס. במאות הראשונות לספירה (עד המאה ה-4) השתמשו בערבית הדרומית גם באתיופיה, לשם הובאה על ידי שבטים נודדים. הכתב של הערבית הדרומית משתלשל מן הכתב הפיניקי, והוא משקף 29 עיצורים.

בערבית הדרומית מובחנים ארבעה ניבים:

1. שבאית
2. מעינית
3. הניב של קתבאן
4. הניב של חצרמות

למעשה, יש לחלק את הערבית דרומית לשני ענפים: השבאית ושאר הניבים. היסוד המבחין בין שני הענפים הוא העיצור המשמש לציון הבניין הגורם וכינויי הגוף השלישי. בניבי הערבית דרומית עיצור זה הוא ש כבאכדית ובאוגריתית, אולם בשבאית העיצור הוא ה (כברוב הלשונות השמיות).

מספר ניבים בערבית דרומית חדשה מדוברים עדיין בדרום עומן ובאי סוקוטרה שבאוקיינוס ההודי. ניבים אלו הם שריד מן הערבית הדרומית והם שלושה:

1. מהרית
2. שח'רית
3. הניב של סוקוטרה

לניבים אלו אין כתב, והם תועדו על ידי משלחת חוקרים אוסטרית בסוף המאה ה-19.