סמי הופייה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמי הופייה (Sami Hyypiä, נולד ב-7 באוקטובר 1973) הוא כדורגלן פיני בינלאומי, שמשחק במרכז ההגנה של ליברפול מאז עונת 1999-2000. הופייה נחשב לאחד הבלמים הטובים בכדורגל האירופי.
[עריכה] קריירה מוקדמת
הופייה נולד בפורבו שלחופה הדרומי של פינלנד, כחמישים קילומטרים ממזרח להלסינקי. הוא שיחק בשני מועדונים מקומיים וב-1992 הצטרף למולוקוסקן פאלו 47 (או בקיצור מופה) מהליגה הבכירה. באותה עונה זכתה מופה, במדיה שיחק גם יארי ליטמאנן, בגביע הפיני, והופייה ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת נגד טוניסיה.
ב-1995 נקנה על ידי המועדון ההולנדי וילם II. בטילבורג הוא המשיך להשתפר, והיה קפטן הקבוצה שזכתה בגביע ההולנדי ב-1999 וסיימה את עונת 1998-1999 במקום השני בליגה, המוליך לליגת האלופות. אולם הופייה ויתר על ההזדמנות לשחק במפעל היוקרתי ועבר לליברפול תמורת 3 מיליון ליש"ט.
[עריכה] במדי ליברפול
הופייה הגיע לליברפול בשלהי עידן אוונס והפך מייד לאחד משחקני ההרכב הקבועים והיציבים ביותר של הקבוצה מצפון אנגליה, ולאחד מסמליה תחת יורשו של אוונס, ז'ראר הוייה ובניטז אחריו.
עונת השיא של הופייה הייתה גם עונת השיא של ליברפול תחת הוייה, שזכתה ב-2001 בשלושה גביעים. הופייה שיחק לא פחות מ-58 משחקים ויחד עם שותפו במרכז ההגנה סטפן הנשו והמגינים מרקוס באבל וג'יימי קרגר, היוו חוליית הגנה איכותית שאפשרה לליברפול להתקדם שלב אחרי שלב בגביעים השונים ולזכות בהם. משחקו בתקופה זו היה כה שוטף, שהוא הצליח להמנע מלספוג כרטיסים במשך 87 משחקים, בין ינואר 2000 לאוקטובר 2001. הישג מעין זה נדיר ביותר כשמדובר בשחקני הגנה המרבים לתקל את שחקני היריב ולהכנס למגע פיזי חוזר ונשנה.
אופיו הנוח והשקט בא לידי ביטוי בהתמודדותו עם המשבר הרציני האחד שאירע לו בשנותיו בליברפול: סרט הקפטן, שניתן לו ב-2002 עם עזיבתו של ג'יימי רדנאפ, נלקח ממנו בשלהי 2003 לאחר רצף של הופעות פושרות, והועבר לסטיבן ג'רארד הצעיר. החלטה זו של הוייה התבררה כמוצלחת מאוד: הופייה קיבל אותה ברוח טובה וחזר ליכולתו הגבוהה במהרה, חופשי מהלחץ של הובלת הקבוצה. ג'רארד מצידו התפתח למנהיג הבלתי מעורער של ליברפול ולאחד מהשחקנים המובילים באירופה.
המאפיין הבולט ביותר במשחקו של הופייה היא השליטה בכדורי הגובה. יכולת זו באה לידי ביטוי כמובן במשחק ההגנה בעיקר, אך נוצלה גם בצד השני של המגרש. בכל שנה נהנתה ליברפול ממספר שערים שהבקיע הופייה לאחר שהצטרף להתקפה, במצבים נייחים לזכות הקבוצה. רובם של שערים אלה הובקע בנגיחה, אולם שערו החשוב ביותר הובקע דוקא בבעיטת יעף לאחר כדור קרן, במעמד חצי גמר ליגת האלופות נגד יובנטוס ב-2005.
עקב אכילס שלו היא האיטיות. חסרון זה הקשה עליו מאז ומתמיד לרדוף אחרי שחקנים מהירים, כאלה יש בשפע בפרמייר ליג. עם זאת הוא מצליח לרוב לחפות על חולשתו באמצעות ראיית המשחק המפותחת שלו ונסיונו הרב. כאשר אלה מאכזבים אותו, הוא נזקק לחיפוי מצד שחקני ההגנה האחרים ומאז 2005 מי שמספק בדרך כלל את העזרה הדרושה הוא קרגר, שהיה לשותפו הקבוע השני במרכז ההגנה של ליברפול.
עם הגעתו של בניטז לליברפול ביוני 2004, נראה היה שהמאמן ההגנתי מתכוון לעשות שינויים משמעותיים בחלק האחורי של המערך. הוא אכן ניסה קומבינציות רבות, כולל הבאתו של מאוריסיו פלגרינו ששיחק גם בולנסיה, קבוצתו הקודמת של בניטז. אולם לאחר ששקע האבק התברר כי הופייה נותר עמוד התווך במרכז הההגנה והשינויים התבצעו סביבו: במקום הנשו שעזב את המועדון הסיט בניטז את קרגר למרכז ההגנה, לצידו של הופייה. הציוות החדש שיפר עוד יותר את ההגנה של הקבוצה, שהייתה כאמור טובה מאוד עוד קודם לכן. התוצאה הייתה זכייה מפתיעה בליגת האלופות ב-2005. בעונת 2005-2006 הוסיפה ההגנה להשתפר. ליברפול שמרה על שער נקי פעמים רבות ושיפרה את מיקומה בטבלת הליגה.
באוגוסט 2005 חודש חוזהו של הופייה בליברפול לשלוש שנים, מה שאמור להשאיר אותו במועדון עמוק אל תוך שנתו השלושים וחמש. הארכת החוזה היוותה הבעת אמון בשחקן כה מבוגר, שהתבססה מן הסתם על חוסנו הפיזי יוצא הדופן: הופייה כמעט ואינו נפצע וממעט להחמיץ משחקים. רק ב-11 מ-367 הופעותיו בליברפול הוחלף לפני תום המשחק. מעמדו האיתן של הופייה הועמד אמנם בסימן שאלה עם רכישתו של הבלם הדני הבינלאומי דניאל אגר בינואר 2006, אך אגר הוצג לתקשורת כשחקן עתודה המספק עומק לקבוצה. בעונתו הראשונה מילא אגר תפקיד של מחליף וככל הנראה הוא מטופח כיורשו של הופייה בטווח הארוך.
במדי ליברפול זכה הופייה בכל התארים האפשריים פרט לאליפות, נוסף על הגביעים שהניף בהולנד ובפינלנד מולדתו. לא פעם הביע בתקשורת את שאיפתו להשלים את התואר החסר בשנים שנותרו לו בליברפול.
