סיקריקים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסיקריקים (או: סיקריים) היו קבוצה קיצונית שהתבלטה בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. שמה של קבוצה זו נגזר מסיקה, פגיון קטן בלטינית, (sica) שבני קבוצה זו נהגו לשאת מתחת לבגדיהם-גלימותיהם. ממלה זו נגזר הביטוי רוצח בלטינית (sicarius).
הסיקריים (sicarii) בלטינית, היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת באף אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרותיהם - שהיו שמירה, בכל מחיר, על עצמאות יהודית אל מול רומא. הסיקריים היו גם מפעילים את האפקט ה"רובין-הודי" של החרמת נכסי עשירים וחלוקתם לעניי ירושלים, מתוך מטרה כפולה: להיפטר מיריבים ולזכות בתמיכת הציבור.
על פי המסופר נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם (גם היהודים). על פי המסופר בתלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. רבן יוחנן בן זכאי, ממנהיגי הפרושים בירושלים, נפגש עם מנהיגם, אבא סיקרא - "ריש ביריוני דירושלם", שהיה אחיינו, ובא אליו בטרוניות על שהם שרפו את כל האוכל (אוצרות המזון) ומרעיבים את כולם למוות, ואחיינו משיב לו שאין לו שליטה עליהם, ואם ינסה למתן אותם הם יהרגוהו. והוא יועץ לדודו ריב"ז, (רבן יוחנן בן זכאי) שיביים את מותו בכדי לצאת מהעיר, להפגש עם המצביא הרומאי אספסיינוס. וכאשר הוא עושה כן הוא כמעט נדקר בידם, כאשר רצו לוודא שאין איש שיוצא בחיים מתוך ירושלים. (גיטין נו ע"א).
הדיווח הראשון על פעולתה של קבוצה זו הוא מימי המצור על ירושלים, אז היו ממובילי ההתנגדות לרומאים וזרעו טרור בקרב כל מי שהעז להתנגד להם.
חברים מאותה קבוצה אף התבצרו במצדה ובראשם אלעזר בן יאיר, ולפי המסופר על ידי יוספוס פלביוס, יוסף בן-מתתיהו, הם אלה שהתאבדו שם. אין להתאבדות המפורסמת כל הוכחה ממקור אחר, גם לא מחפירות ארכיאולוגיות, אם כי ניתן לראות בה מופת קדום למוות על קידוש השם.
עיקר ידיעותינו על הסיקריים באות מיוסף בן מתתיהו, שדעתו עליהם הייתה שלילית, ויש הסוברים שעובדה זו משפיעה על אופי הידיעות שבידינו. אמנם גם בתלמוד ישנה לא מעט ביקורת, ומאידך - שתיקה רועמת לגבי מעשה מצדה ובכלל לגבי המרד, וסיבת השתיקה - מעבר לפרגמטיזם - ריאל-פוליטיק - ביוזמת ריב"ז ויורשיו לאחר חורבן הבית השני.
יש גם המדברים בגנותם של הסיקריים במצדה, על כך שנשארו בכל תקופת המרד במצדה וכלל לא סייעו במלחמה נגד הכובש הרומי בירושלים.
על פי יוסף בן מתתיהו וחז"ל המלחמה הפנימית שחוללו הייתה הסיבה העיקרית לחורבן.
על פי התלמוד (בכורות, פא ע"ב) הסיקריקון או הסיקרין הינם שודדי קרקעות שגוזלים את האדמה בכוח ובאיומי רצח. יתכן שהסיקריים קרויים בהשאלה בשם גנאי זה. ספרות חז"ל מטפלת בפרשה זו בהקשר למה שמכונה "דין סיקריקון", כשעל-פי המשנה (גיטין ה, ו) "לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה. מהרוגי מלחמה ואילך, יש בה סיקריקון. כיצד? לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית, מקחו בטל. מבעל הבית, וחזר ולקח מסיקריקון, מקחו קיים...". התוספתא והתלמוד הירושלמי במסכת גיטין מרחיבים מאוד את היריעה בנידון. "דין סיקריקון" אינו מכיר ברכישת קרקע שנקנתה מן הסיקריקון, ומכוח זה היו בעלי הבתים חוזרים ו"טורפין" (כדברי המקור) את אדמתם מידי הלקוחות, ומשום כך נמנעו מלרכוש קרקע מידי הסיקריקון. לבסוף, מטעמים פרגמטיים של עליה על הקרקע ועיבוד נכסים חקלאיים הוכרה לשעה חוקיות הפעולה של הסיקריקון. החוקרים תמימי דעים כי פרשיה זו קשורה למרד בן כוסבה (בר כוכבא) ולא למרד הגדול, אם כי הגיון המקרים יכול להתחבר לתקופת שלהי המרד הגדול. בכל מקרה, הסמיכות בין סיקריים וסיקריקון הינה מעניינת.
[עריכה] ממשיכי דרך בעת החדשה
בעת החדשה אימצו זרמים ציוניים קיצוניים את האידאולוגיה הסיקריית, וחברי ברית הבריונים אף כינו את עצמם סיקריים. אף חברי המחתרת היהודית של שנות ה-70, זו שתכננה לפוצץ את מסגד אל-אקצה, כינתה עצמה בשם "סיקריקין".
קיימת קבוצה קיצונית מאנשי נטורי קרתא בירושלים, אשר מכונה בשנים האחרונות בכינוי "סיקריקים".
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הוכחות לטבח בעין גדי, באתר "הידען"
