סגרפיטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סגרפיטו היא טכניקה של ציור על גבי קירות. הפירוש המילולי של המילה הוא "מגורד בעומק".

[עריכה] טכניקה

בבסיסו של הסגרפיטו עומד ציפוי הקיר בשתי שכבות או יותר של טיח. הקיר מטוייח בשכבות בצבעים שונים. לאחר התייבשות הטיח, מתבצע הציור על ידי גירוד או חריצת הטיח, המביאים לחשיפתן מחדש של השכבות העמוקות יותר, שלהן צבע שונה.

[עריכה] היסטוריה

עיצובי הסגרפיטו הראשונים בוצעו בשחור-לבן. הקיר היה מטוייח בטיח מעורב בפיח (ומכאן התקבל הגוון השחור), ומעל הטיח סויד הקיר בסיד רגיל (לבן). הציור בוצע על ידי חריטה בחרט. הראשונים שיישמו טכניקה זו היו בנאים ולאו דווקא ציירים, והדגמים אותם ציירו היו קישוטים גרפיים פשוטים ואף חיקויי ציפוי אבן.

במאה ה-13 החלו להשתמש בטכניקה גם ליצירות אומנות. הציורים הראשונים בטכניקה זו צוירו במינזרי הקתדרלה של מגדבורג. בציורים אלה ניתן לראות גם שלב נוסף בהתפתחותה - צביעה נוספת במכחול מעל לתרשים החרוט. במקרים רבים שימשו יצירות של אמנים מפורסמים כבסיס לציורי הקיר, אשר הועתקו בהגדלה מיצירות אלו.

שימוש נרחב בשיטה זו נעשה בתקופת הרנסנס. הריכוז הגדול ביותר נמצא בצ'כיה.

[עריכה] מקורות

• ב.מ. יכטהימר, ציור ורישום, הוצאת אחיאסף 1980