נפוליונצ'יק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נפוליונצ'יק הוא כינוי שניתן בארץ לתותחי שדה צרפתיים בקליבר 65 מילימטר.
[עריכה] רקע
לקראת תום המנדט הבריטי בארץ ישראל, כאשר התברר שמדינת ישראל הצעירה תאלץ להילחם במדינות ערב הסובבות, החל ארגון "ההגנה" ברכש נשק כבד. על מנת להילחם מול צבאות סדירים היה צורך ביותר מהרובים ותתי המקלעים אשר היו ברשותם. שליחי הרכש של ההגנה רכשו כל כלי נשק כבד שיכלו, כולל כלי נשק ישנים מאד. בין כלי הנשק האלה היו תותחי 65 מילמטר צרפתיים שיוצרו ב-1906.
[עריכה] שימוש במלחמת העצמאות
התותחים הראשונים הוברחו לארץ יום לפני סיום המנדט והוחבאו במטען בצל על האונייה "בוריאה". הם הגיעו ללא כוונות ובמצב רעוע למדי. אנשי ההגנה כינו את התותחים "נפוליונצ'יקים", משום שנראו ישנים כשרידים מתקופת נפוליון ומשום שהם קטנים ונמוכים כפי שהיה נפולאון.
למרות החוסר בכוונות והמצב הגרוע שנמצאו בו, הוחשו מספר תותחים לצפון, שם הופעלו לראשונה על ידי חיל התותחנים של צה"ל, הפתיעו את הסורים, גרמו לבהלה והיו מהגורמים לנסיגה הסורית בקרב על הדגניות, לכיבוש צמח ולהדיפת הצבא הסורי מתחומי ישראל. במשלוחים נוספים לאורך המלחמה הגיעו עוד כמה עשרות "נפוליונצ'יקים", וכן כוונות עבור התותחים. התותחים היו בעייתיים, הן מבחינת דיוק והן מבחינת מצבם הטכני הכללי, אך הם היוו את רוב הנשק הארטילרי של צה"ל במלחמה. לכן הם שותפו בקרבות רבים, ובחלקם אף הופעלו מגב משאיות כתותחים מתנייעים. ההשפעה של התותחים האלה הייתה משמעותית בגלל הרעש החזק שלהם שהפחיד את האויב.
השתלמות התותחנות הראשונה בצה"ל התקימה בבסיס התותחנים החדש בפרדס כץ בתחילת חודש מאי 1948, ונערכה ללא תותחים. בשיעורי הפריסה יוצגו התותחים על ידי מוטות עם דגלים. חמישה תותחים 65 מ"מ שכבר הגיעו לארץ באותו זמן נשלחו מיד להגנת עמק הירדן.
