משה אהרון בייגל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה אהרן בייגל (אביגל) (1886 - 1969). היה מורה, מחנך ומשורר, דגל בשיטה העמלנית.
משה אהרון בייגל נולד ב-אוקראינה, ב-1903 הוסמך כמורה בבית ספר עממי.
ב-1911 התקבל לקורסים הפדגוגים של "חברת מפיצי ההשכלה" בהנהלת אהרון בן משה כהנשטם, שם גילה את השיטת החינוך העמלנית והחל לתמוך בה.
מאמרו הראשון בנושא הגישה העמלנית פרסם בשנת 1916 באודסה. המאמר "התורה והעבודה" פורסם בקובץ "דרכנו" ודגל בחינוך התלמיד לעבודה גופנית והפיכת העבודה לגורם אקטיבי בנוסף ללימוד הרגיל.
בהמשך נסע לפולין וניהל את המשרד הפדגוגי של רשת מוסדות החינוך "תרבות" בוורשה. בכתב העת הפדגוגי "מסילות", שהשתייך ל"תרבות", הציג את משנתו לגבי הצורך באנשים מחושלים ומחוסנים, שיוכלו לעמוד בתנאים הקשים בארץ ישראל. לדמות אידאלית זו קרא "איש המחרת" ותיארה כדמות חסונה, שאיננה מפונקת באוכל או משקה, אדם היודע לרכוב על אופניים, לשחות ולשוט בסירה ויהיה מסוגל לשחות בים גם בשעת סערה.
ב-1924 עלה לארץ והפך לאחד מראשי זרם העובדים. פרסם ספרי הדרכה, מאמרים וחוברות למורים למלאכת יד.
