מקדש ונוס ורומא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מקדש ונוס ורומא (בלטינית: Templum Veneris et Romae) הינו המקדש הגדול ביותר שהיה ברומא העתיקה. המקדש היה ממוקם בצידו המזרחי של הפורום, אל מול הקולוסאום.
המקדש הוקדש לאלות ונוס פליקס (ונוס המביאה מזל טוב) ורומא אַיטֶרנה (רומא הנצחית), והוקם בתקופת הקיסר אדריאנוס. הבנייה החלה בשנת 121 והמקדש נחנך בשנת 135 (אף שעבודות הבנייה הסתיימו רק בשנת 141, בתקופת שלטונו של הקיסר אנטונינוס פיוס.
[עריכה] תיאור המבנה
אורכו של המבנה 110 מטרים ורוחבו 53 מטרים. המבנה ניצב על במה שאורכה 145 מטרים ורוחבה 100 מטרים.
למבנה שני חדרים עיקריים, בהם נצבו פסלי האלות ונוס ורומא - אלת העיר רומא, שתיהן יושבות על כסאות מלכות.
חדרי האלות ניצבו אחד צמוד לשני - החדר של רומא היה המערבי, ופסל האלה צפה לעבר הפורום. החדר של ונוס היה המזרחי ופסל האלה צפה לעבר הקולוסאום. בחזית כל חדר ניצבו ארבעה עמודים קורינתיים.
מבנה המקדש מהווה בעצם משחק מילים שכן האלה ונוס, אלת האהבה (בלטינית Amor), נכתב הפוך מ"רומא" (Roma), ועל כן שתי אלות אלה, העומדות גב אל גב, יוצרות סימטריה גם בשמותיהן.
משני צדי המקדש, המזרחי והמערבי, עמדו 10 עמודים לבנים, ובצדדים הדרומיים והצפוניים 18 עמודים לבנים. קוטר כל עמוד היה 1.8 מטרים.
במקדש ונוס היה מזבח בו הקריבו זוגות נשואים קורבנות. לצד המזבח עמד פסל כסף של מרקוס אורליוס ופאוסטינה.
[עריכה] הקמת המבנה
המקדש נבנה על הריסות הדומוס אוראה של נרו, ולצורך בנייתו הוזז פסלו של נרו - הקולוסוס והועבר לקרבת האמפיתאטרון הסמוך, שנקרא על שם הפסל - הקולוסאום.
אדריכל המבנה, אפולודורוס מדמשק, שמתח ביקורת על התוכניות של אדריאנוס, הוצא להורג במצוות הקיסר, והמבנה נבנה בהתאם לתוכניות של אדריאנוס.
שריפה שפרצה בשנת 307 גרמה נזקים למבנה, ששופץ על ידי הקיסר מקסנטיוס.
רעידת אדמה במאה ה-9 הרסה את המבנה, ובשנת 850 הורה האפיפיור לאו התשיעי להקים במקום את כנסיית סנטה מריה נובה, אשר שופצה בשנת 1612 ושמה שונה לכנסיית סנטה פרנצ'סקה רומנה. חדר האלה רומא מהווה את מגדל הפעמונים של הכנסייה.
