מכל דלק נתיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכל דלק נתיק או בידון (מצרפתית: מכל) הוא מכל דלק חיצוני הנישא על-ידי כלי טיס. הוא תוכנן כך שניתן יהיה להשליכו לאחר שהתרוקן, או במקרה של קרב או במצב חירום.
השימוש הראשון במכלי דלק נתיקים נעשה במלחמת העולם השנייה על-מנת לאפשר למטוסי הקרב לשאת דלק נוסף לטיסות ארוכות מבלי להידרש למבנה מטוס גדול וכבד יותר שיקשה על יכולת התימרון. מכלים אלו נפוצים כיום בכלי טיס צבאיים, ולעיתים גם אזרחיים, אם כי פחות סביר שמטוסים אזרחיים ישליכו את המכלים אלא במקרה חירום קיצוני.
החיסרון העיקרי של מכל דלק נתיקים הוא כוח הגרר שהם יוצרים. על פי כלל אצבע רק מחצית הנפח של המכלים מגדיל למעשה את הטווח הכללי, היתר משמש להתגברות על כוח הגרר הנוסף של המכלים עצמם. השימוש במכלי הדלק הנתיקים מקטין את מספר הנקודות לנשיאת נשק, ומגדיל את שטח חתך המכ"ם (שח"ם) של כלי הטיס.
