ליקורגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

ליקורגוס (ככל הנראה המאה התשיעית לפני הספירה) היה מחוקק ספרטני, לו מיוחסת צורת השלטון בספרטה כפי שמוכרת לנו החל מהמאה השביעית לפני הספירה ועד לאיבוד עצמאותה.

על פי ההיסטוריון פלוטרכוס, ביקש ליקורגוס שחוקיו לא יירשמו אלא יעברו מדור לדור. בכל זאת תקנותיו נשמרו במשך מאות שנים והפכו את ספרטה לעיר שנחשבה לחזקה ביותר ביוון העתיקה מבחינה צבאית.

כותב פלוטארכוס :

"על ליקורגוס המחוקק, אין לאמר, בדרך כלל, שום דבר ברור, מאחר ומסורות שונות רווחות על מוצאו, טלטוליו ומותו, וכנגד הכל, על פעולתו כמחוקק וכמדינאי, ופחות מהכל שוות הן הדעות בעניין העידן שבו חי האיש... ".^[1]

פלוטארכוס ממשיך בייחוס להיסטוריונים של יוון הקלאסית, לגבי התקופה בה חי ופעל. ליקורגוס באופן מסורתי נחשב למחוקק, אשר הקים את רוב מוסדות ספרטה העתיקה. חוקרים בעת החדשה לא הגיעו למסקנה החד-משמעית באשר להיותו אישיות היסטורית.

האם היה קיים? אילו מוסדות ניתן לייחס לו?

בעיית המקורות

במקורות עתיקים ששרדו הוא מוזכר לראשונה על-ידי הסופר היווני הרודוטוס (מאה-5 לפנה"ס), הטוען שהמחוקק השתייך לבית אגיס (Agis) של הספרטנים ( השנייה אריפונטיד-Eurypontid) עליהן התבססה המלוכה הכפולה בספרטה. על פי הרודוטוס, הספרטנים של ימיו טענו שהרפורמות של ליקורגוס קיבלו את השראתם מהמוסדות של כרתים (Crete )^[2]

ההיסטוריון כסנופון (Xenophon) ^[3]כתב במחצית הראשונה של המאה ה-4 לפנה"ס,האמין למעשה, שליקורגוס ייסד את המוסדות של ספרטה, זמן קצר לאחר שהדוריםפלשו ללקוניה ((Laconia והפכו את האוכלוסייה האכאית (Achaeans) לצמיתים או הלוטים.

באמצע המאה ה-4 לפנה"ס, הייתה הסכמה כללית כי ליקורגוס היה שייך לבית אריפונטיד, והיה העוצר (Regent) לאחיינו המלך כרילוס (Charillos) ועל סמך זאת תארכו אותו חוקרים הלניסטיים למאה ה-9 לפנה"ס.

בחיי ליקורגוס, פלוטארכוס שבץ יחד מסורות עממיות באשר לקריירה של ליקורגוס, פלוטארכוס מתאר את המסע של ליקורגוס לאיוניה, כרתים ומצרים, וטוען שהמחוקק הוא זה אשר הביא את השירה של הומרוס (Homer) לספרטה.^[4]

גירסאות שונות קיימות בייחס לכותב החוקים המקורי , כמו האב המייסד של הדורים אגימיוס (Aegimius) או המלכים אריסתנס (Eurysthenes) ופרוקלס (Procles). אפלטון עצמו האמין כי החוקה הספרטנית הוכנסה כהתפתחות הדרגתית.

לאור הדעות המנוגדות של הכותבים לפני שנת 400 לפנה"ס, הסיקו כמה חוקרים מודרניים, כי ליקורגוס אינו אישיות אמיתית. הם מצביעים על כך שהיוונים נוטים לדבר על מקורותיהם של מוסדות פוליטיים וחברתיים, במושגים המיוחסים לכוחות האישיות של מייסד יחיד.

בכל אופן היסטוריונים רבים מאמינים כי אדם בשם זה היה קיים ולו יש לייחס את הרפורמות הדרסטיות שמוסדו בספרטה אחרי מרד ההלוטים במחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. חוקרים אלה טוענים כי, כדי למנוע עוד הפיכה הלוטית, ייסד ליקורגוס את השיטה הצבאית הקהילתית, שהפכה את ספרטה לתופעה ייחודית בקרב ערי-המדינהשל יוון.

חייו וזמנו

ליקורגוס בן או אח לאנומוס (Eunomus) לבית ארופונטיד (Europontid) נצר למלכות והעוצר (Regent) של כרילוס (Charillus) ויש אומרים לאובוטס (Leobotes). הוא יצא מספרטה כדי למנוע שמועות זדון על כי בכוונתו לרצוח את אחיינו, יורש- העצר ולהשתלט על המלוכה. ולקח חלק במסעות רחוקים לכרתים מצריים ואיוניה.

לאחר שובו נתגלע סכסוך בין המלוכה לעם והוא יצא אל האורקול בדלפי, להתייעץ ומהם קיבל את השראתו לחוקה, היה חשוב לו להציג אותם כחוקים מידי האל אפולו. הוא אסר על כתיבת חוקיו, ועם סיומם, הוא גרם לאזרחים להתחייב בנדר ושבועה, לציית לחוקיו ללא שינויים.

הוא עזב אז את ספרטה לדלפי ויש אומרים ששם שם קץ לחייו. התארוך של חוקת ליקורגוס משתנה ממקור למקור- כפי שמוצג גם אצל פלוטארכוס, בפתח הביוגרפיה- ולכן בלתי אפשרי לאחד בין המסורות השונות ולהחליט בבטחון על גרסה אחת.ההיסטוריון ניסה (Niese ) קבע את הזמן כמחצית השנייה של המאה ה-7 לפנה"ס. אריסטו- מזכיר את ליקורגוס יחד עם איפיטוס (Iphitus ) , בהקשר של הדיסקוס מאולימפיה, עליו נחרטו התנאים של "הפסקת האש הקדושה". גם אם הזיהוי של הליקורגוס הזה כמחוקק הספרטני נכון, לא ברור אם הדיסקוס שייך לאולימפיאדה הראשונה (776 לפנה"ס) או לתאריך מוקדם יותר.^[5]

רוב המסורות ממקמות את ליקורגוס במאה ה-9 לפנה"ס. תוקידידס (Thucydides) עליו מסתמך ההיסטוריון גרוטה (Grote) מתארך את הרפורמות זמן קצר לפני 804לפנה"ס. איסוקרטס (Isocrates) ואפורוס (Ephorus) מרחיקים עד 869 לפנה"ס. והכרונוגרפים חלוקים בין 821, 828 ו-834 לפנה"ס. על-פי המסורת של כסנופון, בן זמנו של הרקלידס (Heraclides), כלומר המאה ה-10 לפנה"ס.

הרפורמות

פלוטארכוס מצטט את ה"רטרה הגדולה" (Rhetra), היא הנבואה אשר קיבל ליקורגוס מן האורקול בדלפי, אשר שימשה בסיס לתיקונים במישטר בספרטה.^[6] כל החוקרים מסכימים כי יש דמיון בציטוט הרטרה על-ידי פלוטארכוס, למה שכתב טירטאיוס שאף מגדיר את תאריך הרפורמה ומציין את ההסדר של שלושת המוסדות:המלכים, מועצת- הזקנים (הגרוסיה,(Gerousia ואספת- האזרחים. (האפלה, Appela) כפתרון לבעיות המדינה, פתח למישטר של "חוקים טובים". הנחיות האורקול:

1. לבנות מקדש לזאוס סילניה ולאתנה סילניה.

2. לחלק את העם לפילאי ואובאי.^[7]

3. להקים מועצת-זקנים של שלושים-כולל שני המלכים (זקנים שגילם מעל שישים)

4. לכנס מעת לעת את אספת האזרחים, במקום מוגדר.

הרפורמה של ליקורגוס היא גם רפורמה אגררית והוא חילק מחדש את הקרקעות. להשלמת גופי המימשל מעבר לרטרה, כפשרה, הקים את מוסד האפורים (ephoroi).המפקחים- אלה פקידים בכירים, הנבחרים לשנה אחת,ממונים על אוצר המדינה, שופטים בפליליים וענייני מדינה, ממונים על הפיקוח של בני המעמדות הנמוכים (פריאוקים והלוטים( על חינוך הילדים והאימון הצבאי, אך בראש ובראשונה כמבקרים של המלכים. אחד האפורים הוא נותן השם לשנה.

יש חוקרים הטוענים כי מוסד זה של האפורים הוקם קודם להכנסת החוקה של ליקורגוס, ואחרים מייחסים אותו רק לתקופה מאוחרת יותר. הויכוח על עניין זה מתנהל כבר בעת העתיקה בין פלוטארכוס ו הרודוטס.^[8]

מייחסים לליקורגוס גם רפורמות אחרות כמו: הכנסת מטבעות הברזל והחרמת מטבעות הזהב והכסף (ייחוס אנאכרוניסטי-שהרי מטבעות נטבעו ביוון רק מאוחר יותר). חיים משותפים של הנערים ופרחי-הצבא במגורים משותפים (צריפי-עץ), במחנה. ארוחות משותפות בחדרי-אוכל משותפים במסגרת כיתה/קבוצה. המיליציה הצבאית אחראית לחינוך ואימון הצעירים (כולל מניעת מזון, כדי ללמד אותם לגנוב, חינוך ללקיחת סיכונים). לליקורגוס אף מיוחס (הוא מואשם) מיסוד מישכב-הזכר בין המדריך/חונך לתלמיד הנער, כחלק מהחינוך המיני.

לקריאה נוספת:

הרודוטוס., היסטוריה, תרגמו, ג.שימרון, ור. צלניק-אברמוביץ, תל אביב, 1998

עמית, משה ., תולדות יוון הקלאסית, ירושלים, 1984

פלוטארכוס ., חיי-אישים, ש.ה.ברגמן ,עורך, ירושלים, 1986

ביבליוגרפיה: האנציקלופדיה בריטניקה. אריסטו., פוליטיקה, תרגם ח.י. רות, ירושלים, 1986

Brill's New Pauly, Encyclopedia Of The Ancient World, Leiden, 2003

Meier, m., Aristokraten unt Damoden, Stuttgart, 1998

Plato., Laws, trans. T.L. Pangle, New York, 1980

Szegedy-Maszak, A., Legends Of The Greeck Lawgivers,Conneticut, 1974

Tigerstedt, E.N., The Legend Of Sparta In Classical Antiquity, Uppsala, 1974

Xenophon, The Constitution Of Sparta , ed. M. Lipka, Berlin, 2002