זיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

זיס 101 בתמונה משנת 1936 (משמאל לימין) : ליחאצ'וב - מנהל מפעלי זיס, אורדז'ניקידזה - שר התעשיה, סטלין, מולוטוב ומיקויאן

זיל (רוסית: ЗИЛ) הוא מפעל סובייטי לייצור כלי רכב.

השם הוא ראשי תיבות ברוסית של "זאבוד אימיני ליחאצ'וֹבה" (רוסית: Завод имени Лихачёва) שפירושו "מפעל על שם ליחאצ'וֹב" , המנהל הראשון של מפעלי זיל/זיס. בתחילה נקרא המפעל בשם "זיס" ע"ש סטלין, ושינה את שמו לאחר מות הרודן במגמה לבער את פולחן האישיות שלו.

השם "זיל" נקשר עם מכוניות מפוארות וחזקות לבכירי המשטר הסובייטי, שיוצרו בסדרות קטנות מאד.

[עריכה] היסטוריה

משאית זיל 131 נושאת טיל קרקע אוויר SA-2

מפעלי זיס החלו את דרכם ב-1933 , מאיחוד של מפעלי רכב באזור מוסקבה על ידי השלטון הקומוניסטי. הדגם הראשון של מכונית נוסעים היה הזיס 101, בהשראה של דגמי פאקארד האמריקניים.

הזיס 101 צויד במנוע V8 בנפח 5800 סמ"ק, שהפיק 90 כוחות סוס, והביא את המכונית למהירות מרבית של 115 קמ"ש. גרסאות ההמשך "101A" ו "101 ספורט" הדו מושבית הגיעו עד 162 קמ"ש, מהירות גבוהה מאוד בימים ההם.

עקב התקדמות הנאצים ב-1941, פורק המפעל והועבר בשלמותו לאוליאנובסק, על מנת לבנות את רכבי השטח UAZ המפורסמים לשימוש הצבא האדום. ב-1942 חזר המפעל למוסקבה, ועסק בעיקר בייצור משאיות. מכוניות נוסעים יוצרו שוב רק ב-1946, כאשר הוצג דגם ה"110" שהועתק שוב מפאקארד 180, עם מנוע V8 בנפח 6 ליטרים ו-140 כוחות סוס. דגם זה יוצר עד 1958, עבור בכירי המשטר הסובייטי בלבד.

מפעל זיל ייצר גם משאיות לשימושים אזרחיים וצבאיים, כגון הזיל 131 בעלת ההנעה 6*6 משנות השישים, שרבות כמותה נפלו שלל לידי צה"ל במלחמות ישראל ושרתו כחלק ממערך התובלה בו.

בשנות החמישים התחרות בין ארצות הברית לברית המועצות בכל תחום הגיעה לשיאה עם המלחמה הקרה, השפעה שהביאה לפיתוח "מכוניות חלום" כמו הזיס 112, שהושפעה בעיצובה ממטוסי הסילון של אותה תקופה. מכונית זו הייתה דגם שיועד למטרות תעמולה בלבד ומעולם לא מצאה את דרכה אל הציבור.

[עריכה] לאחר מות סטלין

זיל 41041

לאחר מותו של סטלין בשנת 1953, שונה כאמור שם המפעל ל "זיל". דגם ה"111" שהוצג באותה עת שוב הפגין העתקה של העיצוב והתכנון של מכוניות אמריקאיות מאותה תקופה. בשנות השישים המשיכה מגמת החיקוי האמריקאי עם דגמי ה-114,115 ו-117 ה"מרובעים" (חלקם עם 7 מקומות) שהלכו וגדלו בנפחי המנוע עד ל-7000 סמ"ק ו-300 כ"ס.

בשנות השמונים, עם ה "פרסטרויקה", נגלו למערב דגמי הזיל 41041 על שלל גרסאותיו, ששימש כרכב השרד של גורבצ'וב.

אב הטיפוס של זיל 4102, לראשונה עם הנעה קדמית, הוצג ב 1988, אך מעולם לא הגיע לכדי יצור, עקב שינויי המשטר בברית המועצות. כך אירע שהזיל 41041 עדיין מיוצרת למעשה (11 מכוניות בשנת 1999), עדיין עם מנוע בעל מאיידים (קרבורטורים).

הזיל עדיין משמשת כלימוזינה הרשמית של מנהיגי רוסיה, אך כיום התכנון המיושן מתקשה להתמודד עם מכוניות הפאר מתוצרת מרצדס וב.מ.וו. ישנן תכניות לפיתוחים עתידיים כמו הזיל 4112, שיצוייד בגרסה משופרת של מנוע ה-7700 סמ"ק בעלת הזרקת דלק שאמורה לפתח מעל ל-400 כ"ס להנעת 5 הטונות של משקל הרכב, הכוללות שריון.