התלכדות עיצורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התלכדות עיצורים או הבלעה הוא כינוי בלשון העברית לתהליך אותו עוברים שורשים מסוימים עם הכנסת המוספיות בהתאמה לבניין או לנטייה. המדובר בשורשים בהם פ' הפועל (האות הראשונה של השורש) או ל' הפועל (האות האחרונה של השורש) מנוקדות בשווא נח וזהות למוספיות הנצמדות אליהן. המוספיות מתלכדות או נבלעות באותיות השורש ומסומן דגש חזק משלים.
דוגמאות
- במילה נָחַתַּי- השורש המקורי הוא נָחַתְ אליו מוסיפים את נטיית הגוף מדבר, עבר תִי. בשלב הראשון נוצר נָחַתְתִי האות ת' הראשונה המנוקדת בשווא נח מידמה הדמות מלאה אל האות ת' המוספית המנוקדת בחיריק ונבלעת בה ובמקומה מסומן הדגש החזק- נָחַתִּי.
- במילה נָתַנּוּ- השורש המקורי הוא נָתַנְ אליו מוסיפים את נטיית הגוף מדברים,עבר נוּ. בשלב הראשון נוצר נָתַנְנוּ האות נ' הראשונה המנוקדת בשווא נח מידמה הדמות מלאה אל האות נ' המוספית המנוקדת בחיריק ונבלעת בה ובמקומה מסומן הדגש החזק- נָתַנּוּ.
