התחדשות עירונית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התחדשות עירונית היא שם כללי לתהליך בו אזורים מדורדרים ברמה כלשהי, מבחינה פיסית, חברתית או אחרת, משתקמים וחוזרים להיות חלק מרקמה עירונית פעילה. קיימות דרכים שונות בהן מתבצע התהליך. לעיתים הוא קורה באופן טבעי, ולעיתים ביוזמה של רשות ציבורית או גוף פרטי יזמי. מכנה משותף לרוב תהליכי ההתחדשות הוא עלייה באינטנסיביות של השימוש בקרקע, דרך ציפוף מכוון או טבעי.
- דוגמה לתהליך טבעי היא שכונות שמזדקנות ומתדרדרות, ובמקום הדיירים הישנים, שעוברים למוסדות או הולכים לעולמם, נכנסות משפחות צעירות שמנצלות את המחירים הנמוכים. כאשר נאספות משפחות צעירות, מתחיל לחץ לכוון שיפור פיזי של השכונה, החייאת תשתיות חינוך ושרותים, ולעיתים גם הרחבת דיור.
- דוגמה לתהליך יזמי היא כאשר יזם שמזהה פוטנציאל בשכונה עם ניצול נמוך של הקרקע (בנייה נמוכה ומפוזרת), מנצל את המחירים הנמוכים, רוכש בית או מספר בתים סמוכים, ובונה בניין גבוה המממן גם את רכישת הבתים מבעליהם, וגם משאיר רווח בכיסו של היזם.
- דוגמה לתהליך המונע על-ידי הרשות הוא פרויקט מרכזי בתחום ההתחדשות העירונית בישראל של משרד השיכון בשיתוף עם הרשויות המקומיות במתחמים שהוגדרו והוכרזו על ידי משרד השיכון. מטרתו של הפרויקט הוא לנצל את הקרקע בצורה יעילה יותר ולשפר את התשתיות העירוניות ולחדש את החזות של המתחם על ידי סלילת כבישים חדשים, תוספת מקומות חנייה לכלי רכב, שמירה על שטחים ירוקים ועוד. הדרך לעודד את היזמים היא שינוי תוכנית בניין עיר ולאפשר תוספת של זכויות בנייה ומתן הקלות ופטור מהיטל השבחה. פרויקט התחדשות עירונית פועל בשני מסלולים: מסלול פינוי בינוי בו מפונים דיירים מבתיהם לפי חוק פינוי-בינוי, ומסלול עיבוי בו לא מתבצע פינוי של אנשים מבתיהם.
