הפצות של GNU/לינוקס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפצות של GNU/לינוקס הוא כינוי לחבילה האורזת את ליבת מערכת ההפעלה לינוקס ורכיבים נוספים, ושבאמצעותה ניתן לבצע התקנה שלמה של לינוקס במחשב אישי (ישנן גם הפצות LiveCd שאותן ניתן להפעיל מהכונן דיסקים ללא כל צורך בכל התקנה שהיא.
לינוקס הוא שם הליבה (קרנל) של מערכת ההפעלה גנו/לינוקס. אך על מנת לתפעל מחשב אישי, נדרשים עוד רכיבים רבים בנוסף לליבת הלינוקס כגון: ספריות, יישומיים, קובצי איתחול וקובצי תצורה. הפצה אוספת את כל הנדרש מעבר לליבת המערכת על מנת ליצור מערכת הפעלה שלמה ומלאה. וכשמה היא גם "מפיצה" את האוסף הזה, בין אם על-גבי דיסקים (לרוב בליווי ספרות ותמיכה) ובין אם בעזרת האינטרנט להורדה בצורת קובצי ISO לצריבה עצמית.
כמו כן להפצות שונות יש תוכנות התקנה שונות. הפצות שונות נוטות לפנות לנישות שונות של משתמשי מחשב. ולכן השוני והמגוון הרחב.
הפצת לינוקס או הפצת גנו/לינוקס, מכונה לעיתים גם פשוט הפצה או distro, היא מערכת הפעלה לינוקס. כלומר, אוסף של תוכנה חופשית, בעיקר מפרויקט GNU ולעיתים גם תוכנה לא-חופשית שנוצרה על ידי פרטים, קבוצות וארגונים מרחבי העולם ובמרכזה ליבת לינוקס. חברות כמו RedHat, SuSE ו-מנדריבה כמו גם פרויקטים קהילתיים כמו דביאן GNU/לינוקס (Debian GNU/Linux) , אובונטו לינוקס (Ubuntu Linux), פיסי לינוקס או אס (pclinuxos) ו-ג'נטו (Gentoo) מכינים את התוכנה ומספקים אותה כמערכת שלמה מוכנה להתקנה ושימוש.
הפצות לינוקס החלו להופיע זמן קצר לאחר שלינוקס התחילה להיות בשימוש גם על ידי מפתחים מחוץ לקהילת האקרים אשר מצידם התעניינו בעיקר בפיתוח מערכת הפעלה, יותר מאשר בתוכניות ובממשק המשתמש. משתמשי לינוקס, נדרשו לפתח מומחיות בסיסית בסביבת מערכת ההפעלה יוניקס לפני שניתן היה להשיג הפצה המאפשרת להתקין את לינוקס בקלות. לינוקס במצב זה לא התאימה למשתמשים מן השורה.
בין ההפצות הראשונות שהפכו זמינות זמן קצר לאחר שחרורה של הגרסה הראשונה של לינוקס ניתן היה למצוא את MCC Interim Linux, אשר הייתה זמינה לכל דורש באמצעות אתר ftp באוניברסיטת מנצ'סטר כבר בפברואר 1992. TAMU נוצרה באותה תקופה לערך באוניברסיטת Texas A&M וכך גם SLS. הפצות אלו לא תוחזקו בצורה יעילה במיוחד וכאשר אחת מהן - SLS, סרבה לקבל תיקונים ועדכונים מאחד פטריק וולקרדינג (Patrick Volkerding), הוא יצר את הפצת Slackware.
הפצות לינוקס משכו משתמשים אשר חיפשו תחליפים למערכות ההפעלה Microsoft Windows ו-Mac OS במחשבים עבור שולחן העבודה, אך בעיקר כאלו שהשתמשו ביוניקס בעבודה או באוניברסיטה. הם אימצו את לינוקס בגלל העלות ובמיוחד מאחר וקוד המקור של רוב התוכניות היה זמין אף הוא. לינוקס הפכה פופולרית ביותר בשוק השרתים, בעיקר שרתי אינטרנט ומסדי נתונים.
ליבת לינוקס ורוב התוכנה המרכיבה מערכת הפעלה מבוססת לינוקס טיפוסית היא תוכנה חופשית, חלק גדול יותר ממנה הוא למעשה תוכנת קוד פתוח. כמו כל התוכנות החופשיות וקוד פתוח היא מופצת על ידי מפתחיה בקוד המקור שלה. קוד המקור צריך לעבור הידור לקובץ בינארי לפני שניתן יהיה להשתמש בו.
הפצות לינוקס מציעות גרסאות מהודרות של ליבת לינוקס, ספריות קוד סטנדרטיות ואוסף תוכניות אשר ביחד מהווים מערכת הפעלה. הפצות רבות אף מספקות תהליך התקנה בדומה למערכות הפעלה אחרות המופצות אך ורק בפורמאט בינארי (מערכות ההפעלה סולאריס, חלונות וכדומה.) הפצות אחרות כמו ג'נטו מספקות את קוד המקור של כל התוכניות וקבצים בינאריים של ליבה בסיסית בלבד, מהדר ותוכניות שירות נלוות, ותוכנית התקנה אשר אחראית על הידור קוד המקור במיוחד עבור החומרה בה היא מותקנת.
הפצות מפוצלות בדרך כלל לחבילות, כל אחת מהן מכילה תוכנה או שירות מסוימים. חבילה עשויה להכיל למשל ספריה לטיפול בקובצי PNG, ספריה אחרת עשויה להכיל פונטים ואילו ספריה שלישית עשויה להכיל דפדפן אינטרנט.
מלבד הספקה של חבילות קוד מהודרות, רוב ההפצות מציעות כלים להתקנה והסרה של חבילות נוחות יותר מאשר מתאפשר בשימוש בכלים הארכיון השכיחים. תוכנה זו מכונה מערכת ניהול חבילות של ההפצה. כל חבילה מכילה מידע כמו תיאור, גרסה, תלויות ועוד. מערכת ניהול החבילות יכולה לבדוק את המידע בחבילה במטרה לאפשר חיפוש אחר חבילות מסוימות, עדכונים אוטומטיים לגרסאות חדשות, בדיקה אוטומטית של תקינות התלויות ופתרון אוטומטי של תלויות אלו, אם ישנן ועוד.
למרות שהפצות לינוקס מכילות בדרך כלל יותר תוכנה מאשר מערכות הפעלה מסחריות טיפוסיות, אפשר להתקין גם תוכנה שאיננה חלק מההפצה (או לעיתים רק בגרסה ישנה שלה). אם תוכנה זו מופצת בקוד מקור בלבד, יהיה צורך להדר אותה תחילה.
