המייל הירוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הַמַּייל הירוק - סיפור דרמה/פנטסיה שנכתב על-ידי הסופר האמריקני סטיבן קינג בשנת 1996.

תוכן עניינים 1 תקציר העלילה 2 חלקי הספר 2.1 שתי הילדות המתות 2.2 העכבר על המייל 2.3 ידיו של קופי 2.4 מותו הרע של דלקרואה 2.5 מסע לילי 2.6 קופי על המייל 3 דמויות 3.1 עובדים בבית הכלא 3.2 אסירים 3.3 אחרים 4 סרט

[עריכה] תקציר העלילה

פרטי עלילה ("ספוילרים") לא יופיעו בהמשך.

העלילה מתרחשת בשנת 1932, באגף ה' של בית הסוהר "קולד מאונטיין". זהו אגף הנידונים למוות באמצעות כיסא חשמלי, המכונה "המחשמל" או "המנצנץ הזקן" ("Old Sparky"), ואשר ההוצאה למוות בעזרתו מכונה "רכיבה על הברק". הסיפור מוצג מבעד לעיניו של הסוהר הראשי - פול אדג'קומב. דרכו אנו מתוודעים לסיפורי האסירים המחכים למותם, לבעיות העבודה בבית הסוהר וכן לבעיות בחייו האישיים. כל זאת, עד לתפנית הגדולה בספר: בואו של ג'ון קופי. קופי - ענק שחור ובור - מואשם בפשע המזעזע של אונס ורצח של שתי ילדות תאומות, ומגיע ישירות לאגף הנידונים למוות. עד מהרה מגלה אדג'קומב כי המצב אינו פשוט כפי שהוצג בתחילה, וכי קופי הינו דמות מורכבת בהרבה מכפי שנראה.

[עריכה] חלקי הספר

הספר יצא לראשונה כסדרה בהמשכים. לאחר מכן חוברו כל הפרקים לספר אחד.

פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך.

[עריכה] שתי הילדות המתות

פול אדג'קומב, הסוהר הראשי, מתאר את אגף ה', אגף הנידונים למוות בבית הסוהר "קולד מאונטיין"; את האסירים שנכחו שם; חבריו הסוהרים ודמויות אחרות, כולל פרסי וטמור, שלדבריו היה שנוא על כולם וסדיסט עד מאוד. תפנית הסיפור מתרחשת כאשר מגיע לבית הסוהר אסיר שחור, בור ועצום ממדים ושמו ג'ון קופי, אשר נגזר למוות באונס וברצח של שתי ילדות לבנות.

[עריכה] העכבר על המייל

לפני שג'ון קופי הגיע לאגף ה', מספר אדג'קומג על עכבר מופלא אשר הופיע שם יום אחד והתנהג בצורה אנושית להפליא. אחד הסוהרים, ברוטוס האוול, נתן לעכבר את השם "וילי ספינת-קיטור", אחד מסרטיו של מיקי מאוס. כל האנשים אשר ראו את העכבר חיבבו אותו, מלבד פרסי וטמור. כשהגיע דלקרואה, צרפתי אשר הואשם באונס נערה, ברציחתה וברציחת אנשים נוספים, התיידד עם העכבר וכינה אותו "מר ג'נגלס".

[עריכה] ידיו של קופי

כאן חוזר סיפורו של ג'ון קופי. הוא מתגלה כבעל נפש של ילד וכוחות על טבעיים, בעזרתם הוא יכול לרפא כל מחלה, אך גם לראות את הרשע ואת הסבל שבאנשים. אסיר חדש, וויליאם וורטון, מגיע לאגף ה', בשם רצח המוני שביצע ברחוב. הוא מכנה את עצמו "בילי הנער" ושם לעצמו מטרה: הפיכת חייהם של הסוהרים באגף ה' לגהינום עלי-אדמות. אדג'קומב מתאר את כמה מאמצעיו להגשמת מטרה זו כ"מקוריים".

[עריכה] מותו הרע של דלקרואה

באותו יום בו דלקרואה צריך להיות מובל אל גורלו הממתין לו בכיסא החשמלי, מחליט פרסי וטמור לעשות מעשה ורומס את מר ג'ינגלס העכבר, מה שרצה לעשות מזה זמן רב. ג'ון קופי ריחם על העכבר, והחזירו לחיים, למרבה אושרו של דלקרואה. ברם, פרסי לא הסתפק רק בכך, ובהוצאתו של דלקרואה להורג הסיר מהכיפה המוצמדת לראש הקורבן ומחשמלת אותו- את הספוגית שבדרך כלל מונחת בתוכה ומוספגת במי מלח, על מנת שהחשמל יעבור אל מוחו של הקורבן במהירות ולא יגרום לו סבל יתר. כך מת דלקרואה בייסורים רבים. אדג'קומב טוען שמוות כזה לא מגיע לאיש.

[עריכה] מסע לילי

ג'ון קופי מוברח מבית הסוהר על מנת לרפא את מלינדה מורס, אישתו של מנהל בית הכלא, הלוקה בגידול סרטני במוחה; אדג'קומב וחבריו מסכנים בכך את מישרתם. התוכנית עולה יפה ומלינדה נרפאת, אך בניגוד לפעמים אחרות, קופי אינו נפטר מה"רוע" אותו ריפא באמצעות "הקאתו" לאוויר בדמות ענן-זבובים, אלא שומר אותו בקרבו. הוא מוחזר לתאו, ואז תופס את פרסי וטמור ו"מקיא" את ענן הזבובים אל פיו. פרסי, שדעתו נטרפה עליו, שולף את אקדחו, יורה בוויליאם וורטון למוות, ולאחר מכן נשלח לאשפוז בבית-חולים לחולי נפש עד יום מותו.

[עריכה] קופי על המייל

בחלק האחרון של הספר, עולה מחדש ונסקר סיפורו של קופי, ויחד עימו גם תאריך הוצאתו להורג הקרב ובא.

במהלך הסיפור הקוראים מתוודעים לכך שאדג'קומב העלה על הכתב את קורותיו במהלך שהותו בבית אבות. את זכרונותיו הוא חולק עם ידידתו, איילין. לאחר שסיימה לקרוא את כתביו, הראה לה אדג'קומב את מר ג'ינגלס העכבר. לפי טענתו, ג'ון קופי האט את תהליכי ההזדקנות של מר ג'ינגלס ושלו, ואף נתן לו את היכולת לראות את הסבל והרוע שבאנשים. קופי התעייף מחייו, ועל כן רצה להיות מוצא להורג. אדג'קומב גם הוא מודה שלא היה מתנגד להגיע אל המנוחה.

"אבל לפעמים, הו אלוהים, המייל הירוק כל כך ארוך..", הוא מסיים את סיפורו.

[עריכה] דמויות

[עריכה] עובדים בבית הכלא

• פול אדג'קומב- המספר. עובד כסוהר ראשי בבית הכלא. סבל מדלקת בדרכי השתן ורופא על ידי ג'ון קופי.
• ברוטוס האוול- סוהר קבוע בבית הכלא. מידידיו של פול אדג'קומב. בחור גדול, מטר תשעים, אשר מכונה "ברוטאלי" בצחוק, אך אינו מזיק לזבוב.
• דין סטנטון- סוהר קבוע בבית הכלא. מידידיו של פול אדג'קומב. לפי דבריו, אינו יכול לצחוק מבדיחה גם כאשר הוא מבין אותה.
• האל מורס- מנהל בית הכלא. ידיד של פול אדג'קומב.
• הארי טריוולגר- סוהר קבוע בבית הכלא. מידידיו של פול אדג'קומב.
• ביל דודג'- סוהר זמני באגף ה'. מהראשונים לדעת על מר ג'ינגלס.
• פרסי וטמור- סוהר קבוע בבית הכלא. סדיסט רציני ושנוא על מרבית העובדים. הגיע לעבוד בבית הכלא בעזרת פרוטקציות מהמושל.
• קרטיס אנדרסון- סגן מנהל בית הכלא. מידידיו של אדג'קומב.

[עריכה] אסירים

• ג'ון קופי- הדמות המרכזית בספר. שחור ענק בור נגזר למוות בשל אונס ורצח של שתי ילדות תאומות. מתגלה כבחור עדין בעל כוחות על טבעיים.
• אדוארד דלקרואה- צרפתי שנגזר למוות. אנס ורצח נערה צעירה, השליך את גופתה מחלון בניין והציתה. האש התפשטה לבניין והרגה אנשים נוספים, כולל ילדים. לפי דברי אדג'קומב, לאחר שהגיע לבית הכלא הפך למנומס ובלתי מזיק. התיידד עם העכבר שברוטוס האוול קרא לו "וילי ספינת קיטור" ונתן לו את שמו הסופי- "מר ג'ינגלס".
• ווליאם וורטון- אסיר שהגיע לאגף ה' זמן מה לאחר קופי ונידון למוות בשם רצח המוני ברחוב. מתגלה כבחור פראי אשר מוכן לעשות הכול על מנת לחולל צרות ולהרע לסוהרים כמה שיותר. בהמשך העלילה מתגלה כבעל עבר פלילי להחריד.

[עריכה] אחרים

• מר ג'ינגלס- עכבר שהופיע יום אחד באגף ה' והתנהג בצורה אנושית משעשעת ביותר. נקרא בהתחלה "וילי ספינת קיטור", על שם אחד מסרטיו של מיקי מאוס,- בידי ברוטוס האוול, אך שמו הסופי ניתן לו על ידי דלקרואה, שהתיידד עימו, וטען שאילפו. אך האוול טען שהיה כבר חצי מאולף כשפגשוהו לראשונה, ולכן יותר סביר שאילף את דלקרואה.
• ג'אניס אדג'קומב- אשתו של פול אדג'קומב. עוזרת לו במהלך הסיפור לנסות ולגלות עוד על ג'ון קופי.
• איליין קונלי- אישה שאדג'קומב פגש בבית האבות שעבר אליו. עוזרת לאדג'קומב ברגעיו הקשים ותומכת בו.
• בראד דולאן- עובד בבית האבות של אדג'קומב, אשר טוען כי בראד הוא נשמתו של פרסי שחזרה לרדוף אותו לעת זקנה. רע לב, אכזרי וסדיסט.

[עריכה] סרט

בשנת 1999 יצא לאקרנים סרט המבוסס על סיפור זה, בבימויו של פרנק דרבונט ובכיכובם של טום הנקס ומייקל קלארק דאנקן. הסרט זכה להצלחה גדולה ברחבי העולם, ואף היה מועמד ל-4 פרסי אוסקר, כולל פרס הסרט הטוב ביותר, אם כי לא זכה באף אחד מהם. הסרט נחשב כנאמן למדי למקור, וקינג עצמו טען שבקוראו את התסריט שהוגש לו לפני הבימוי, חשב כי מדובר בתסריט הטוב ביותר שנכתב על פי אחד מספריו.