החוקה של הכמורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

החוקה של הכמורה התקבלה ב-12 ביולי 1790 במהלך המהפכה הצרפתית בעקבות קבלתה הכמורה עברה מפיקוחו של הותיקן לפיקוחה של הממשלה האזרחית. למרבה הפלא, חלק מהתמיכה לשינוי זה באה מתוך הכנסייה עצמה. רב הכמורה יחד עם הארסיטוקרטים והמלך התנגדו לשינוי זה, אך כוחם היה קטן מכדי למנוע את קבלת החוקה.

[עריכה] סטטוס הכנסייה לפני קבלת החוקה האזרחית

הכנסייה צרפתית תמיד הייתה עצמאית מהוותיקן במידת מה. לפי הכרזת הכמורה של צרפת משנת 1682 המלך יכול היה לכנס את אספות הכנסייה ובעזרתן להעביר חוקים ותקנות. השפעת הוותיקן הוגבלה עוד יותר בגלל הצורך לקבל את ההסכמה המלכותית לכל שינוי דרסטי ומינוי בכירים.

במהלך המהפכה הצרפתית, עוד לפני קבלת חוקה מסודרת נעשו פעולות מסוימות לצמצום כוחה של הכנסייה.

• ב-4 באוגוסט 1789 בוטל המעשר
• ב-2 בנובמבר 1789 הולאמו נכסי הכנסייה על מנת לשמש ערובה למטבע החדש.
• ב-13 בפברואר 1790 (חלק מהחוקרים מציינים את ה-11 בחודש, לדוגמה [1]* נאסרה שבועת הכמרים וכל המסדרים בוטלו, פרט לאלו שטיפלו ביתומים והגישו עזרה רפואית.
• ב-19 באפריל הרכוש שנותר לכנסייה הועבר לידי המדינה.