הולוגרפיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הולוגרפיה (מיוונית Όλος - הולו=שלם + γραφή - גרפיה=כתב) הוא המדע של יצירת הולוגרמות, צורה מתקדמת של צילום המאפשרת להציג תמונה בשלושה ממדים. הטכניקה משמשת גם לאחסון מידע בצורה אופטית.

ההולוגרפיה הומצאה במקרה בשנת 1947 על ידי הרופא ההונגרי דניס גאבור, בעת שעסק בניסיון לשפר את מיקרוסקופ האלקטרונים. גאבור זכה בפרס נובל על המצאתו זו. בשל הצורך באור מונוכרומטי ליצירת הולוגרמות טובות, לא התקדמה ההולוגרפיה רבות מגילויוה המקורי ועד להמצאת הלייזר בשנת 1960.

ההולוגרמה הראשונה שהומצאה הינה הולוגרמת העברה, אותה מייצרים כפי שמתואר באיור 1, או בצורה דומה באמצעות מראה רגילה. החיסרון הגדול בהולוגרמה מסוג זה הוא שכדי לצפות בה, יש צורך בלייזר בעל אותה תדירות של זה ששימש ליצירתה. כעבור זמן שוכללה הולוגרמת ההעברה וניתן היה לייצרה באמצעות אור רגיל. הולוגרמות מסוג זה נפוצות כיום על כרטיסי אשראי, כרטיסים למשחקי ספורט וכו', פעמים רבות כאמצעי להקשייה על זיוף.

הולוגרמה משוכללת יותר היא הולוגרמת החזרה, בה ניתן ליצפות ללא קרן שיחזור (על ידי אור רגיל) וכך ניתן ליצפות בה כבבתמונה רגילה. הולוגרמות מסוג זה נפוצות, למשל, בקלפי משחק לילדים.

היסוד העומד בבסיס יצירת ההולוגרפיה הוא שמירת הן האמפליטודה והן הפאזה של התמונה על סרט הצילום -- בניגוד לתמונה רגילה, בה נישמרת רק עוצמת האור (שהיא ביחס ישר לאמפליטודה בריבוע). היווצרות ההולוגרמה מיתאפשרת באמצעות ניצול תכונת ההתאבכות של גלי האור. מכיוון שמה שנרשם על סרט הצילום זה תבנית ההתאבכות, כיסוי חלק מתמונה הולוגרפית רק יקטין את העוצמה שבה רואים את התמונה ההולוגרפית - אך עדיין יראו את כל התמונה. זאת בניגוד לתמונה רגילה שמה שנראה על סרט הצילום זה לא תבנית התאבכות אלא עוצמת האור ממש, לכן בתמונה רגילה כיסוי מחצית התמונה גורם לאיבוד מידע של חצי מהתמונה. מכאן שמה היווני של השיטה, "רישום מלא", מכיוון שכל נקודה מכילה מידע על כל התמונה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הולוגרמות, באנגלית