הגדוד הקדוש של תבאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ארי כירוניאה

הגדוד הקדוש של תבאי (ἱερὸς λόχος - היארוס לוכוס - הגדוד המקודש) הייתה קבוצת אליטה בצבא תבאי בשנים 371 - 338 לפנה"ס. היא הייתה מהחשובות שבכוחות התבאיים ואפשרה למדינאים דוגמת אפמינונדס להביא את תבאי לגדולתה קצרת היומין - לאחר סיום קרב לאוקטה, ולפני כניעת יוון להגמון המקדוני. הורכבה מהופליטים בעלי חימוש כבד.

היחידה הייתה מיוחדת בהרכבה: 150 זוגות הומוסקסואליים. הקמת היחידה מיוחסת לגורגידס, ולראשונה כונתה 'הגדוד של העיר' היות והייתה שומרת העיר וכל צרכיה סופקו בידי העיר.

גורגידס הקים את הגדוד בסביבות 378 לפנה"ס על ידי הוצאת זוגות מאהבים מצבאו שלו ושילובם במסגרת שונה. לאחר השתלטות ספרטנית על תבאי בשנת 404 לפנה"ס לוחמי גרילה לחמו בספרטנים, פלופידס כבש מחדש מבצר תבאי בשנת 379, ומאוחר יותר וקיבל תחתיו את הפיקוד על הגדוד ההקדוש שבו לחם לצד מאהבו לשעבר אפמינונדס.

בתחילת שירותה הקרבי פוזר הגדוד באופן שווה בכל רחבי מערך הפאלנקס כדי לחזק את שאר הצבא. לאחר קרב טגירה שבו הביסה היחידה כוח ספרטני גדול פי שלושה תחת הנהגת פלופידס, היא אוחדה לגוף אחד.

על פי המקורות ההיסטוריים, מקור כוחם הרב הייתה הנכונות למות למען אהובם ולא להביך את עצמם אל מולו בשדה הקרב. סופר על מקרה שבו אחד מחיילי היחידה הבין כי מותו קרב ובא וביקש מהורגו העתידי לנקבו דרך החזה רק כדי לחסוך מאהובו את הבושה של לראותו מדמם מאחור. אפלטון בדיאלוגים המפורסמים שלו מספר אודות כוחו של גורם הבנוי אוהבים ונאהבים:

"האהוב, בהיותו בכל מצב מבייש שהוא, יכאב בראות אהובו אותו. אם רק הייתה דרך כלשהי לבנות מדינה או צבא שמורכב מנאהבים ואוהביהם, הם יהיו מושלי עירם הטובים ביותר, הם יתנזרו מכל דבר בלתי מכובד... הרי איזה מאהב לא יבחר להראות בפני שאר הבריות בקרב אהובו, בין אם כאשר זונח את תפקידו או משליך את ידיו...והרי כי מי ינטוש את אהובו או יאכזבו בשעה קשה?" (אפלטון, המשתה).

גם פלוטארכוס הביע את הערכתו לצבאות אוהבים:

"הרי שבני אותו השבט או אותה המשפחה מעריכים מעט את רעיהם בשעת הסכנה, אך קבוצה שבנויה על ידידות המבוססת על אהבה אף פעם לא תשבר, ולעד תהיה בלתי מובסת; היות ואהובים מתביישים להתבזות לפני אהוביהם, ואהוביהם בפניהם, ובשמחה ירוצו לסכנה כדי להקל אחד על השני" (פלוטארכוס, חיי פלופידס).

היחסים בין הזוגות לא בהכרח תאמו את המודל הדוברי, המתייחס למבנן של מערכות יחסים חד-מיניות ביוון העתיקה, שכיום נהוג יותר לייחסו בעיקר לאתונה. סביר להניח שתחום הגילאים לא הוגבל ומערכת היחסים הייתה רגשית, ארוכת טווח ולא פדרסטית כדוגמת זו האתונאית (למרות שכיום כבר נסבר שהתקנים הפדרסטיים לרוב לא מומשו לסופם, אפילו באתונה).

הסכנה הגדולה ליחידה הייתה טמונה בכוחה שלה, אם תתפרק המסגרת הרגשית של הלוחמים היחידה תתמוטט, על כן יש הסוברים כי נערך טקס תבאיי של מחויבות שבו שני הגברים היו מגיעים לנקודה מסוימת בלילה, לאור הירח, והיו נשבעים שבועת אהבה ונאמנות זה לזה. אם אכן היה טקס שכזה הרי שזה היה טקס הנישואים החד-מיניים העתיק ביותר שידוע לנו עליו, ואולי מקור השם "הגדוד הקדוש".

היחידה הביאה לניצחון אפמינונדס בקרב לאוקטרה על כוח ספרטני הגדול ב-4,000 איש על זה שלו, ניצחון שבו נהרג המלך הספרטני עצמו. יש המייחסים לניצחון הזה את התואר 'הניצחון המכריע ביותר בלוחמת יוונים כנגד יוונים'. היחידה הייתה לימים "כלב השמירה" של ההגמוניה התבאית על יוון, אך עם מותו של אפמינונדס זאת הלכה והתנוונה.

כעבור כמה עשרות שנים ביססו המקדונים את ההגמוניה שלהם ביוון בקרב כירונאה (338 לפנה"ס) בו פיליפוס השני ובנו אלכסנדר ניצחו כוח תבאיי ואתונאי שמנה 50,000 איש בעזרת זה שלהם בן 32,000 האיש. כשמרבית הצבא ויתר וברח, רק הגדוד הקודש עמד איתן ונלחמה למוות. 46 בלבד נותרו בחיים.

פלוטארכוס תיעד את תגובת פיליפוס לאחר הקרב כאשר ראה את גופות הגיבורים:

"כולם שכבו היכן שפגשו את חניתות הפאלנקס הארוכות עם שריונם, שזורים זה לצד זה, הוא נדהם, וכאשר למד כי הייתה זאת חבורת אוהבים ואהובים הטיל דמעה ואמר 'יכלה באומללות כל אשר יחשוב כי הגברים הללו סבלו או עשו משהו בלתי מכובד'"

פיליפוס הורה לקבור את גופותיהם והקים את אנדרטת ארי כירוניה לזכרם. הקבר נחקר בשנת 1881 והחקירה איששה את דיווח פלוטארכוס.