ג'וזייה ברטלט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ג'וזייה ברטלט (21 בנובמבר, 1729 – 19 במאי, 1795), רופא ומדינאי אמריקני, היה בין החותמים על הכרזת העצמאות של ארצות הברית כנציג ניו המפשייר בקונגרס הקונטיננטלי. כיהן כשופט ראשי בבית המשפט העליון של ניו-המפשייר ולבסוף כמושל ניו-המפשייר.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 קריירה פוליטית 3 הקונגרס הקונטיננטלי 4 קריירה מאוחרת 5 כמושל 6 בערוב ימיו

[עריכה] ביוגרפיה

ברטלט נולד בעיר אמיסברי שבמסצ'וסטס לסטפן וחנה ברטלט, ילדם החמישי ובנם הרביעי. בילדותו למד בבית הספר הציבורי בהצלחה מעטה. בגיל 16 לימד את עצמו לטינית ומעט יוונית, וב-1745 החל את לימודי הרפואה שלו.

בשנת 1750, כשהוא עוד לא בן 21, עזב ברטלט את עיר מולדתו ועבר לקינגסטון, ניו-המפשייר. קינגסטון, שבאותה תקופה הייתה ישוב חלוצי עם אוכלוסייה שמנתה כמה מאות, קיבלה את ברטלט בסבר פנים יפות, בעיקר מפני שהיה רופא ויכול היה לטפל בתושבי המחוז (זאת על אף שלא היה בעל השכלה פורמלית). משום שהיה הרופא היחיד באזור, היה ברטלט בעל תעסוקה מרובה ותוך זמן קצר היו בבעלותו חלקת אדמה וחווה.

ב-15 בינואר, 1754, התחתן ברטלט עם בת דודו, מרי ברטלט. לזוג נולדו 11 ילדים (3 מתוכם מתו בינקותם). שלושה מילדיו וחמישה מנכדיו המשיכו גם הם לעסוק ברפואה.

[עריכה] קריירה פוליטית

כאיש פעיל מאוד בקריירה המקומית של קינגסטון, נבחר ב-1765 לייצג אותה באספת המושבות. ב-1767 מונה לדרגת סגן במיליציה של המחוז. המושל (ג'ון וונטוורט) מינה אותו גם לתפקיד שופט שלום. המפכה הבאה וקרבה הפכה אותו למתנגד של אותו מושל (שמונה מטעם הכתר). ב-1774 הצטרף ברטלט לוועדת ההתכתבות של האספה והחל בעבודתו עם מנהיגי המהפכה מ-12 המושבות. באותה השנה, כאשר פיזר וונטוורט את האספה, נבחר ברטלט לייצג את מחוזו גם בגרסה המחתרתית של אותה אספה – האספה הפרובנציונלית.

באותה השנה עלה ביתו של ברטלט באש, כנראה כתוצאה מהצתה של מתנגדיו נאמני הכתר. לאחר שהעביר את משפחתו לבית החווה החל ברטלט לבנות את ביתו מחדש. כתוצאה משריפת הבית, והזמן שהיה צריך לפנות למשפחתו, סירב ברטלט למינויו לקונגרס הקונטיננטלי, אך נשאר פעיל בפוליטיקה של ניו-המפשייר. אחד ממעשיו האחרונים של המושל וונטוורט, לפני גירושו מניו-המפשייר (ב-1775), היה לנשל את ברטלט מתפקידו כשופט, קצין ונציג באסיפות.

[עריכה] הקונגרס הקונטיננטלי

ב-1775 נבחר ברטלט בשנית כנציג ניו-המפשייר בקונגרס הקונטיננטלי והפעם קיבל עליו את התפקיד. מ-1775 ועד תחילת 1776 היה ברטלט הנציג היחיד של ניו-המפשייר בקונגרס, לכן באותה תקופה שירת בכל ועדות הקונגרס, שכללו את וועדות הביטחון, הסודיות, הימיה, המנהל האזרחי והתחזוקה. תשומת ליבו לפרטים ועבודתו הקשה בוועדות הנ"ל הפכו אותו לאחד מחברי הקונגרס המשפיעים, למרות שלא היה פעיל, בדרך כלל, בדיונים במליאת הקונגרס. לבסוף, לאחר התכתבות ארוכה מצידו של ברטלט, נענתה האספה של ניו-המפשייר ושלחה גם את ויליאם ויפל ומתיו טורנטון כנציגים לקונגרס.

כאשר השאלה האם להכריז עצמאות מבריטניה עלתה בצורה רשמית, היה זה ברטלט שנשאל ראשון (וענה בחיוב). ב-2 לאוגוסט, 1776, כשחברי הקונגרס חתמו על ההכרזה, ברטלט חתם שני (מתוקף מעמדו בקונגרס) – לאחר נשיא הקונגרס ג'ון הנקוק.

ב-1777, סירב ברטלט לשרת בקונגרס שנה נוספת, בשל עייפות. אולם באוגוסט אותה שנה נידב את כישוריו הרפואיים כשנלווה הכוחות האמריקנים בקרב בנינגטון.

ב-1778 חזר ברטלט לקונגרס ושירת בועדה שגייסה את עקרונות הקונפדרציה, אך לאחר שאומצו כל העקרונות הוא חזר לניו-המפשייר לעסוק בעניינים אישים, שבמרכזם עמדה משפחתו, אותה הזניח לתקופה ארוכה. היה זה שירותו הפדרלי האחרון של ברטלט.

[עריכה] קריירה מאוחרת

ב-1779 חזר ברטלט לתפקד כשופט, בתיחלה כשופט בבית המשפט המחוזי. ב-1782 התמנה לשופט בבית המשפט העליון של ניו-המפשייר, וזאת למרות שלא היה בעל השכלה משפטית. ב-1788 התמנה לשופט הראשי של בית המשפט העליון. באותה השנה הוא נבחר לייצג את מחוזו בכנס של ניו-המפשייר שאימץ אתהחוקה של ארצות הברית ב-21 ביוני. מחוקקי המדינה החדשה בחרו אותו לסנאט של ארצות הברית, אולם הוא סירב לקבל עליו את המינוי.

[עריכה] כמושל

בשנים 1791 ו-1792 כיהן ברטלט כנשיא של ניו-המפשייר, אך כשהפכה ניו-המפשייר למדינה של ארצות הברית המשיך ברטלט את תפקידו כמושל. הוא פרש בשנת 1794 בגלל בריאותו המדרדרת.

[עריכה] בערוב ימיו

ברטלט פרש לביתו בקינגסטון, שם מת ב-19 במאי 1795. הוא קבור ליד אישתו בבית הקברות בקינגסטון.

פסל ברונזה בדמותו מוצב בכיכר העיר של אמיסברי, מסצ'וסטס. דיוקנו תלוי בבית המדינה בקונקורד, ניו המפשייר. כמו כן נקראים על שמו העיר ברטלט בניו-המפשייר ובתי ספר רבים ברחבי המדינה.

ברטלט גם שימש כמעין מקור השראה ליוצרי הסדרה הבית הלבן שקראו לנשיא ארצות הברית בסדרה על שמו וקבעו אותו כצאצא שלו. גם ברטלט הדמיוני שימש כמושל ניו המפשייר.