ברוס לי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוס ג'ון פאן לי הידוע יותר בשם ברוס לי (27 בנובמבר 1940 - 20 ביולי 1973) אומן לחימה סיני אמריקאי ושחקן קולנוע. נחשב אומן הלחימה המפורסם ביותר של המאה העשרים.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
ברוס - ג'ון פאן - לי נולד ב־27 בנובמבר 1940 בסן פרנסיסקו בקליפורניה במשפחה של שחקן האופרה הסינית המסורתית של הונג קונג שהיגר ב-1939 לארצות הברית, שם גדל עד גיל שלוש. בגיל שלושה חודשים הוא שיחק בסרטו הראשון Golden Gate Girl. כשהגיע לגיל שלוש החליטו הוריו לעבור להונג קונג.
עוד בילדותו בהונג-קונג התחיל לשחק ביותר מ-20 סרטים תחת השם "לי סיו לונג", בדומה לעיסוקו של אביו כשחקן מקצועי. באותה תקופה הצטרף ברוס לי לחבורת ילדי רחוב והתנסה במכות בסמטאות העיר הגדולה. בשנת 1958 זכה ברוס לי בתחרות גדולה של ריקודי צ'א-צ'א-צ'א ונהיה מדריך לריקודים. מאוחר יותר בהיותו סטודנט מהגר עני בארצות הברית, מקצוע זה עזר לו להתקיים. סגנון שהוא למד לעומק היה סגנון "יונג צ'ון" או "ווין-צ'ון" (בגרסה קנטונזית) אצל מורה ידוע בשם יפ מאן. המורה לעולם לא טען שלי היה תלמידו הטוב ביותר, אבל הוא היה אחד מתלמידיו הטובים. ברוס לי נאלץ לעזוב את לימודיו אצל יפ מאן ולצאת מהונג קונג. המשטרה הזהירה את הוריו על כך שיעצרו את ברוס בגלל השתתפותו בתגרות הרחוב. אביו נתן לו מאה דולר ושלח אותו לארצות הברית, דבר שהתאפשר עקב אזרחותו האמריקאית.
בארצות הברית החל ברוס לי ללמוד תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטת וושינגטון (הוא לא סיים את לימודיו), ובמקביל עבד כמורה לריקוד. עם הזמן החל ללמד אומנויות לחימה. ברוס לי נחשב כמי שהביא את אומנות הקונג פו לאמריקה. הוא התאמן והשקיע רבות בשיפור וליטוש כישוריו בצורה מקסימלית. עקב נסיונו כשחקן, ידע ברוס לי להרשים את הצופים והתנהג בטבעיות מול קהל. בשנת 1964בתחרות קראטה של אד פארקר, הוא קיבל לראשונה במה להפגין את יכולתיו במופע הדגמה. במאי סרטים שהיה נוכח באולם הזמין אותו לצילומים וכך נסללה לו הדרך לעולם הקולנוע האמריקאי.
תפקידו הראשון של ברוס לי היה בסדרת טלוויזיה בשם "Green Hornet" שם שיחק את קאטו, תפקיד זניח בסדרה, אך הוא הצליח להרשים את הקהל וגם את הצוות בסטודיו והפך לכוכב אמיתי. מאז הוא לא היה צריך יותר להתפרנס מהוראת ריקודים והתמקד באומנות לחימה סינית שהוא קרא לה קונג פו. הוא פיתח שיטת קונג פו משלו המבוססת על ווין-צ'ון. השיטה שפיתח מוכרת בשמו המקורי (ג'ון פאן קונג פו). הוא פתח מכון גונג פו משלו ("המכון של לי ג'ון פאן") ותלמידים רבים נרשמו לקבוצות שהוא העביר. הוא נהג לקחת עקרונות וטכניקות משיטות לחימה אחרות ולהטמיע אותן בסגנון האישי שלו.
לי התחיל לשחק בסרטי לחימה אמריקנים החל מ-1966. השפעתו על הקולנוע בזמנו התבטאה בעיקר בהבאת אומנויות לחימה לידי ביטוי עוצמתי יותר על המסך. הוא נאלץ להאט בסרטים את קצב תנועתיו כדי שיוכלו לראותן על המסך, מכיוון שתנועתו הייתה מהירה יותר משיכלו המצלמות לקלוט. בין השחקנים שהושפעו ממנו ביותר נמנים צ'אק נוריס (אשר היה תלמידו ואף שיחק איתו בסרטו של לי - דרכו של הדרקון כיריבו של לי) וג'קי צ'אן (שהיה ניצב באחד מסרטיו).
[עריכה] אחרית ימיו
סרטו המלא האחרון היה "Enter The Dragon" (1973). בזמן צילומי סרט שהיה אמור לצאת לאקרנים בשם "משחק המוות",הוא שהה בבית ידידה קרובה וטען בפניה כי הוא סובל מכאב ראש חזק. היא הביאה לו כדור מסוים נגד כאב ראש. בדיעבד הסתבר, ככל הנראה, כי גופו של לי היה אלרגי לחומרים הכימיים שבכדור, והוא מיידית לקה במפרצת במוחו (שבץ) וידידתו מצאה אותו מחוסר הכרה על מיטתה (יש הטוענים כי הסיבה לכך הייתה דווקא אלרגיה למריחואנה). הוא נפטר ב-1973, בדרך אל בית-החולים ונקבר בסיאטל. כעבור עשרים שנה (ב-1993), נקבר בנו לידו, ברנדון לי.
[עריכה] שיטתו באומנות לחימה
ברוס לי כתב הערות שונות בעניין הטאו של אומנות הלחימה, שלאחר מותו קובצו לספר, ששמו "The Tao of Jeet Kune Do" ("דרך האגרוף המיירט", בעברית). נוסף להערות שונות בענייני פילוסופיה קרבית ולתובנות שונות בעניינים טכניים (יתרונות וחסרונות של סוגי אגרופים, בעיטות ובריחים שונים, וכן הלאה) הוא מביע שם גם את העמדה שלפיה עדיף לפעול עם המקור מאשר פיתוח צדדי שיועיל למקור. כך לדוגמה העדיף (ולימד את תלמידיו) להתאמן בחבטות ולשפרן על-ידי אימון במקום לסמוך על כך שכוח החבטות ישתפר על-ידי אימון עקיף באמצעות משקולות (יש לציין, עם זאת, שעסק באימון גופני אינטנסיבי גם באמצעות משקולות. כך גם נפצע בגבו).
סגנונות קונג פו שעסק בהם:
- יונג צ'ון או ווינג צ'ון - סיל לום דאו - למד לעומק יחסית (סה"כ 5 שנים) אצל יפ מאן.
- גמל שלמה - לקח כמה שיעורים, ונראה כי לא ביצעם ברמה טובה.
- טאי צ'י צ'ואן בסגנון וו ובסגנון יאנג - למד מידי אביו שהיה חובב טאי צ'י.
- הונגאר - למד ברמה בסיסית אצל חברו של אביו, לי חוי צ'ואן.
- סגנון נמר וסגנון עגור, שהצטלם בכמה תנועות מהם.
נוסף לסגנונות אלה, הכניס לשיטתו גם אלמנטים של סיף מערבי, אגרוף מערבי, סבאט, שיטות פיליפיניות שונות ועוד.
סגנונות קונג פו שהתפתחו ממנו:
- ג'יט קוון דו.
- וו-ווי גונג-פו.
[עריכה] מסרטיו
- הבוס הגדול (1971)
- אגרוף הזעם (1972)
- שאגת הדרקון/דרכו של הדרקון (1973)
- הדרקון/כניסתו של הדרקון (1973)
- משחק המוות - עבד עליו בשנת 1973 אך לא סיים בגלל מותו, בשנת 1978 הסרט הושלם עם כפיל.
[עריכה] קישורים חיצונים
- ברוס לי בעברית
- אתר על ברוס לי (באנגלית)
- ציטוטים של ברוס לי (מוויקיציטוט באנגלית)
- ברוס לי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ברוס לי
[עריכה] ספרים על ברוס לי
- Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Words. Frog Ltd, 2005.
- Thomas, Bruce. Bruce Lee: Fighting Spirit a Biography. Frog Ltd, 1994.
- Lee, Linda. The Bruce Lee Story. Ohara Publications, 1989.
- Little R. John. The Warrior Within: The philosophies of Bruce Lee. Mcgraw Hill, 1996.
[עריכה] ספרים שברוס לי כתב
- The Tao of Jeet Kune Do. Ohara Publications, 1993.
- The Art of Expressing the Human Body (with John Little), Tuttle Publishing, 1998.
- Chinese Gung Fu: The Philosophical Art of Self-Defense, Ohara Publications, 3rd Edition, 1998.
* Bruce Lee's Fighting Method, Vol 1: Self-Defense Techniques (Bruce Lee's Fighting Method) with Mitoshi Uyehara, Ohara Publications, 1978.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol 2: Basic Training (Bruce Lee's Fighting Method) Ohara Publication's, 1982.
- B),ruce Lee's Fighting Method, Vol 3: Skill in Techniques (Bruce lee's Fighting Method Ohara Publications, 1977.
- Bruce Lee's Fighting Method, Vol.4: Advanced Techniques (Bruce Lee's Fighting Method). Ohara Publications, 1977.
