אמנת רומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמנת רומא היא אמנה בינלאומית שמהווה את מקור הסמכות לפעילותו של בית המשפט הבינלאומי הפלילי הפועל בהאג. האמנה נכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2002. על האמנה חתומות חתומות 139 מדינות כאשר 67 מהן אישררוהּ אותה.

סעיפי האמנה השונים קובעים את סמכויותיו של בית המשפט הבנלאומי הפלילי וסוגי הפשעים שיידונו בפניו. אלו שכוללים 4 סוגי פשעים:

1. פשעי השמדת עם- במטרה מכוונת לפגוע או להרוג בקבוצה על-פי שיוכה האתני, הדתי, הלאומי או הגזעי.
2. פשעים נגד האנושות- תוקפנות שיטתית נגד אוכלוסייה אזרחית. תחת כותרת זו מצויות עבֵרות רבות, ביניהן: אונס, אפרטהייד והרעבה.
3. פשעי מלחמה- פשעים הנעשים במסגרת עימותים אלימים פנימיים ובינלאומיים. תחת כותרת זו נזכרים פשעים כמו: פגיעה מכוונת באזרחים, שלילת זכויותיהם של שבויי מלחמה ולקיחת בני ערובה.
4. פשע התוקפנות

בעוד שלושת סוגי הפשעים הראשונים מפורטים ומוסברים בסעיפי האמנה, פשע התוקפנות אינו מפורט והגדרתו מחכה לתיקון של האמנה, נכון ל-2002.

האמנה חלה רק על המדינות שאישררוה אותה וסמכות בית המשפט מוגבלת לפשעים שבוצעו רק לאחר כניסתה לתוקף.

ארצות הברית חתומה גם היא על האמנה אולם היא הודיעה ב-6 במאי 2002, שאין בכוונתה לאשרר אותה.

[עריכה] ישראל והאמנה

מדינת ישראל חתמה על האמנה ב-31 בדצמבר 2001 אולם לא אישררה אותה ואף הודיעה כי לא תעשה כן.

ישראל החליטה לא לאשרר את האמנה לאחר שמסיבות פוליטיות מוצהרות (של מדינות ערב) הוכנסה העברה של אוכלוסייה לשטח כבוש לתוך רשימת העבירות של פשעים כנגד האנושות. הכנסה זו הייתה הפעם הראשונה בו הוכנס סעיף כזה לאמנה בינלאומית כלשהי והיווה תנאי של מדינות ערב לאישור האמנה.

החלטה זו התקבלה אף על פי שישראל הייתה מהיוזמות העיקריות לייסוד האמנה ואף אישרה אותה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• ישראל ובית המשפט הפלילי הבינלאומי מאת טליה איינהורן באתר חבר הכנסת בני אלון מהאיחוד הלאומי.