תוכנית אל עריש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכנית אל-עריש היא תוכנית מדינית שהועלתה לראשונה על ידי הרצל בינואר 1903. התוכנית הייתה להתיישבות יהודית בטריטוריה שבשליטה אנגלית בסמוך לארץ ישראל - קפריסין או חצי האי סיני, כמקלט זמני להמוני היהודים הנרדפים.
מקור שמה של התוכנית הוא בעיר "אל עריש" המצרית בחצי האי סיני לחוף הים התיכון.
קרבתו הגאוגרפית של ואדי אל-עריש לגבולות ארץ ישראל שימשה בידי הרצל נימוק מכריע במאמציו לשכנע את חבריו בוועד הפועל הציוני, כי עדיף להסתפק בתחליף ארעי, עד שיבשילו התנאים לצ'רטר על ארץ ישראל.
הרעיון ליישב את הפליטים היהודיים ממזרח אירופה בחצי האי סיני בחסות בריטית לא יצא לפועל מכמה סיבות:
- הסיבה העיקרית הייתה ההתנגדות התקיפה של הממשלה המצרית להענקת צ'רטר על חבל ארץ כלשהו בשטח מצרים.
- הבריטים לא גילו נכונות ללחוץ על הממשלה המצרית.
- קשיים גאוגרפיים, אקלימיים, וטכניים רציניים היו בעוכרי התוכנית.
- מים בכמויות עצומות היו חיוניים לצורך הכשרת השטח להתיישבות, ולשם העברתם לקרקעות המיועדות נדרשו עבודות תשתית ופיתוח מסובכות בהיקף עצום.
