שמעון בן צבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מספר שנים לאחר שהגיע שמעון בן-צבי אל ארץ ישראל, העלתה קבוצת פועלים רעיון: הקמת שכונת פועלים באזור תל אביב, שתהיה מבוססת על עקרון שיתוף ועזרה הדדית. המטרה העיקרית של חברי הקבוצה הייתה לאפשר לפועלים העירוניים לחיות בנפרד, כל אחד עם משפחתו והשקפתו החברתית. על פי התוכניות נכלל בכל בית משק עזר, שנועד להקל על הפועל ומשפחתו.

באותו הזמן עבד שמעון בן-צבי במרכז החקלאי. כשנדד המרכז מבאר-שבע לתל אביב, החליט שמעון להצטרף לקבוצת מייסדי השכונה, שבראשם עמד דוד שניידרמן. לשכונה, שהייתה שכונת הפועלים הראשונה בארץ, החליטו חברי הקבוצה לקרוא על שם דוב-בר בורוכוב. בורוכוב היה ממקימי תנועת פועלי-ציון, ורעיונותיו השפיעו ביותר על תנועת העבודה הציונית. תורתו נקראה "בורכוביזם", ובוססה על עקרונות הציונות והמרקסיזם. הוא נפטר בשנת 1936. ב-2 באפריל 1922 הונחה אבן הפינה של השכונה. תחילתה של השכונה לא הייתה קלה בכלל. כך כתב שמעון בן-צבי על השכונה הצעירה: "דרכה של השכונה לא הייתה סוגה בשושנים. מתחילת בריאתה לא שיחק לה המזל. היא נחשבה כבת חורגת בעיני כל. אם כי הוגיה ומייסדיה היו חברי "פועלי ציון" נאמנים, בכל זאת לא נמצאה השכונה תחת חסותה. המפלגה לא הכריזה בשום אופן רשמי על הקמת שכונה כזו". כאמור, מייסדי השכונה נתקלו בבעיות רבות. הם חיפשו מקורות מימון, אך גם כשנמצאו כאלה, הוטלה כל העבודה על מספר אנשים בעלי רצון טוב וכוונות טהורות, אך נטולי ניסיון וכישורי ניהול. על מייסדי השכונה הוטל להכשיר ולמדוד את הקרקע לפני ההתיישבות, לדאוג להספקת מים לבתים ולמשק, לטפל בהספקת המצרכים לאנשים ולחיות המשק, לבנות כבישים, בתים, מבני חינוך ועוד... במשך היום היה שמעון בן צבי מטפל בחלקה שלו ועובד במרכז החקלאי. בלילות היה יושב עם שאר חברי הוועד ודן בענייני השכונה. הוא היה מקדיש את כל זמנו לניהול השכונה וטיפוחה. בעיקר דאג לענייני חינוך הדור הצעיר וטיפוחו. שמעון כל כך דאג לשכונה, עד אשר נעשה שמו שם נרדף לשכונת בורוכוב. השכונה הלכה והתפתחה, ושמעון עמד בראשות הוועד שניהל אותה. במהלך השנים אוחדה בורוכוב עם השכונות שסבבו אותה: שכונת שינקין, שכונת גבעת רמב"ם, שכונת קריית יוסף, שכונת ארלוזרוב ושכונת פועלי הרכבת. הן התאחדו ונהפכו ל"מועצה מקומית גבעתיים" ב-7 באוגוסט 1942, ושמעון נבחר להיות "נשיא" המועצה. המועצה המשיכה לגדול ולהתפתח. בתי ספר, סניפי דואר, קולנוע ועוד מבני ציבור רבים החלו להופיע ברחבי המועצה, ובזכות התנהלותו הטובה הוא מקבל מעמד של עיר. בשנת 1959 הוכרזה גבעתיים כעיר, ובישיבה הראשונה של מועצת העיר נבחר שמעון בן-צבי לראשות העיר. הוא שמח מאוד על הבחירה. את האושר שלו ביטא בנאום הבא: "מי מילל ומי פילל כי אני, שמעון בן זלמן-צבי ואסתר רטגון מפוהוסט, אהיה ראש עיר בישראל? ובמדינת היהודים הנבנית ואיננה עוד חזון של בודדים?". לאחר שש שנים פרש שמעון מתפקידו, כדי לפנות את המקום לדור הצעיר. לאחר פרישתו זכה להיות אזרח הכבוד הראשון של העיר גבעתיים.