פסקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פִסקה היא אבן הבניין היסודית שממנה בנוי מאמר או ספר. הפסקה משמשת להצגתו ולפיתוחו של רעיון מצומצם אחד, שהקורא מסוגל לקולטו בזמן קצר. לפסקה אין כותרת, אך היא מתחילה בשורה חדשה, ולכן מופרדת היטב, מבחינה ויזואלית, מהפסקה הקודמת. ההפרדה הוויזואלית בין פסקה לפסקה מודיעה לקורא על התחלתו של עניין חדש, ומספקת לו תמונה ראשונית של היקף הקטע שעליו לקרוא עד להשלמת קליטתו של הרעיון המובע בפסקה. גם לכותב מסייעת ההפרדה להבחין שמדובר ברעיון נפרד, שאותו עליו לפתח.
תוכן עניינים |
[עריכה] גודל הפסקה
פסקה כוללת משפטים ספורים, כלומר גודל מקובל לפסקה נע בין 50 ל-150 מילים. גודל קטן מדי לפסקה עשוי להעיד על רעיון בוסר שלא זכה לפיתוח, ובמצב זה יש לשקול את השמטתה או הרחבתה.
פסקה ארוכה מדי עשויה להכביד על הקורא, ולכן יש לשקול את פיצולה. את הפיצול יש לבצע בצורה שלא תראה מלאכותית. פיצול הפסקה אין פירושו חצייה שרירותית של פסקה גדולה. יש להבחין כיצד לפצל את הנושא הנידון בפסקה לשני נושאי משנה, וליצור מהפסקה הגדולה שתי פסקאות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה.
[עריכה] הרכבה של הפסקה
המשפט הפותח את הפסקה משמש לאחת משתי מטרות: להצגת הרעיון המפותח בפסקה, או לקישור הפסקה לזו שקדמה לה. משפט שאלה מסקרן,משפט שאלה שגרתי, שהפסקה הבאה בעקבותיו עונה עליו, הוא דרך טובה לפתיחת
נושא הפסקה מוצג במרבית המקרים במשפט הפותח את הפסקה, ולעיתים הוא מוצג באמצע הפסקה או בסופה. מבחינת האופן בו מתפתחת הפסקה סביב נושא זה ניתן לסווג את הפסקאות כדלקמן:
- התפתחות היסטורית
- הפסקה עוסקת בהיסטוריה של הנושא, כלומר התפתחותה נעשית על-פני ציר הזמן.
- פסקה תיאורית
- פסקה זו מספקת תיאור של מושג, חפץ, סעיף בחוק וכדומה, ונכללים בה פרטיו של הנושא המתואר.
- פסקת תמיכה
- פסקה זו מתחילה בטענה מסוימת, והמשכה הוא משפטים המפרטים ומוכיחים טענה זו.
- בעד ונגד
- בפסקה מוצגים טיעונים היבטים שונים, לעיתים מנוגדים, של הנושא הנידון.
- פסקת שיא
- פסקה זו מכילה פרטים אחדים, ובסופה מסקנה הנובעת מפרטים אלה.
מאפיין של פסקה בנויה היטב הוא צימוד גבוה בין המשפטים. קל לזהות משפט שאינו קשור היטב למשפטים הסובבים אותו, משום שמשפט כזה ניתן להזיז למקום אחר בפסקה מבלי שייפגע מבנה הפסקה. משפט חופשי מונע יצירת רצף של קריאה, והוא מעיד שבפיקה אין התפתחות של רעיון אחד, אלא אוסף עובדות שלא חוברו יחדיו. צימוד גבוה בין משפטים פירושו שכל משפט גורר את הבא אחריו, הקריאה זורמת ממשפט למשפט, וקל לקורא לעקוב אחר התפתחות הרעיון. הקשר בין משפט לזה שקדם לו (או למשפטים קודמים אחדים), בולט כאשר המשפט מתחיל במילים המציינות גרירה, כגון "לפיכך", "בנסיבות אלה", או במילים המציינות ניגוד, כגון "אף-על-פי", "מאידך".
צד שני של אותו מטבע מתבטא בהקפדה שכל המידע הקשור ברעיון המצומצם המפותח בפסקה אכן ירוכז בפסקה זו, כך שלא ייווצר מצב שבו משפט הקשור לרעיון זה יימצא בפסקה אחרת שאליה הוא קשור פחות.
[עריכה] התחברות הפסקאות לסעיף
סעיף מורכב מפסקאות אחדות, העוסקות כולן ברעיון אחד, המוגדר בכותרת הסעיף. המעבר מפסקה לפסקה בתוך אותו סעיף הינו מעבר שוטף, בהתאם להתפתחותו של הסעיף. הידוק הקשר בין הפסקאות ניתן להיעשות באמצעות משפט סיום הקושר את הפסקה לזו שבאה אחריה, או משפט פתיחה הקושר את הפסקה לזו שקדמה לה.
ניתן להבחין בין סוגים אחדים של פסקאות:
- פסקה פותחת, המציגה את הנושא בו עוסק סעיף זה,
- פסקאות (או פסקה) המרכיבות את גוף הסעיף,
- פסקה מסיימת, ובה סיכום הנושאים שהוצגו בסעיף ומסקנות הנובעות מנושאים אלה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- John B. Colby, "Paragraphing in Technical Writing", IEEE-PC, June 1977.
