פסיבציה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיבציה היא תהליך כימי שגורם לחומר להיות "פאסיבי" ביחס לחומר אחר לפני שמשתמשים בחומרים יחד. למשל, לפני אחסון מי חמצן במיכל אלומיניום, ניתן לבצע פסיבציה של המיכל על ידי שטיפתו בתמיסה מדוללת של חומצה ניטרית ומי חמצן לסירוגין עם מי לא מיוננים. החומצה הניטרית ומי החמצן מתחמצנים וממסים זיהומים על המשטח הפנימי של המיכל והמים הלא מיוננים שוטפים את החומצה ואת הזיהומים המחומצנים.
בהקשר לקורוזיה, פסיבציה היא יצירה ספונטנית של שכבה דקה, קשיחה ולא מגיבה שמונעת קורוזיה נוספת. השכבה היא בדרך כלל תחמוצת או ניטריד שעוביו מספר אטומים. תחת תנאים נורמלים של pH וריכוז חמצן, פסיבציה מתרחשת ברוב החומרים כמו אלומיניום, מגנזיום, נחושת, פלדת אל-חלד, טיטניום וצורן. פלדה רגילה יוצרת שכבה פאסיבית בסביבה אלקלית, למשל מוטות פלדה בבטון. התנאים הנחוצים לפאסיבציה נרשמים בדיאגרמות פוטנציאל/pH. חומרים מעכבי קורוזיה גורמים לתהליך פאסיבציה על פני שטח המתכת במגע איתה.
[עריכה] פסיבציה של חומרים מסוימים
- ניתן להגן על אלומיניום מפני חימצון על ידי אנודיזציה או אלודיזציה.
- על חומרים מבוססי ברזל, כולל פלדה, ניתן להגן על ידי יצירת חימצון (חלודה) ולאחר מכן להמיר את החימצון במטאלופוספט על ידי שימוש בחומצה פוספורית. הציפוי הנ"ל נמס במים ולכן שיטה מועדפת היא ליצור תרכובת מגנזיום בתהליך שנקרא פארקריזציה. שיטה ישנה, אפקטיבית פחות אך דומה כימית היא נקראת "תחמוצת שחורה" בגלל תחמוצת בצבע שחור-כחול שנוצרה על הפלדה לאחר התהליך.
