מרד האיכרים ברומניה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרד האיכרים הרומני התחולל במרץ 1907 במולדובה והתפשט במהירות עד מונטניה. העילה העיקרית הייתה מורת הרוח של האיכרים בשאלת אי-השוויון בבעלות על הקרקע, שהייתה בידי מספר קטן של בעלי קרקעות גדולים, אשר החכירו אותה לאיכרים. באותה תקופה היוו האיכרים כדי 80% מכלל האוכלוסייה הרומנית וכ-60% מהם החזיקו מעט מאוד אדמה, אם בכלל, בעוד שהאחוזות הגדולות החזיקו בבעלותן יותר ממחצית מן האדמה החקלאית.
המרד החל על אדמתו של בעל הקרקעות מוכי פישר, בכפר פלמנזי Flămânzi (נראה שהשם קבע את גורל המקום מראש, שכן פירושו המילולי הוא "רעבים"); פישר סירב לחתום על החוזים עם האיכרים המקומיים. משפחת פישר האוסטרית-יהודית החזיקה עד אז כ-75% מכלל האדמות החקלאיות בשלושה מחוזות רומניים של חבל מולדובה (מה שנקרא "נחלת פישר").
האיכרים, שחששו שמא יישארו ללא עבודה, וחשוב מזה, ללא מזון, החלו לפעול באלימות. מוכי פישר נבהל ונמלט אל חברו בצ'רנוביץ בלי לחתום על החוזים עם האיכרים. החשש להישאר ללא קרקע, שאותו העצימו, על פי הטענה, מסיתים אוסטרו-הונגרים, הוביל את האיכרים למרד. המרד התפשט עד מהרה על רוב שטחה של מולדובה. המפלגה השמרנית (Partidul Conservator ) לא יכלה להשתלט על המצב והמפלגה הלאומית-ליברלית (Partidul National-Liberal ) של טאקה יונסקו (Take Ionescu ) עלתה לשלטון.
ב-18 במרס הוכרז מצב חירום, ובהמשך גיוס כללי, שבמהלכו גויסו 140,000 חיילים עד 29 במרץ. הצבא הרומני החל לירות באיכרים. על פי הטענה, 11,000 איכרים נספו ויותר מ-10,000 נעצרו.
מספר הקורבנות איננו ידוע למעשה, ואפילו מה שקרה אינו ברור, כיון שקרול הראשון, מלך רומניה הורה שכל הרשומות מאותם ימים יושמדו, כדי שממשלה שמרנית שתקום בעתיד לא תוכל להטיל את האשמה על הממשלה הליברלית.
המספרים שעליהם דיווחו דיפלומטים, ששהו ברומניה אותו זמן היו: בין 3,000 ל-5,000 (לדעת דיפלומטים אוסטרים) ובין 10,000 ל-20,000 (לדעת דיפלומטים צרפתים). היסטוריונים קובעים את המספרים בין 3,000 ל-18,000, כשהמספר המקובל ביותר בשימוש הוא 11,000.
אולם למרד זה היו גם תוצאות חיוביות מבחינתם של האיכרים: כתוצאה מהמרד והלחץ הגובר על הממשל, חלקו השלטונות כ- 40 מליון דונם לאיכרים.
