חרם האוטובוסים של מונטגומרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חרם האוטובוסים של מונטגומרי (Montgomery Bus Boycott), היה אירוע מחאה פוליטית שנערכה במונטגומרי, אלבמה. במטרה לאכוף על רשויות התחבורה העירוניות, להפסיק את המדיניות של הפרדה גיזעית במערכת התחבורה הציבורית העירונית. מאבק זה הוביל בסופו להחלטה של בית המשפט העליון של ארצות הברית לקבוע ב-13 בנובמבר, 1956 כי הפרדה גיזעית סותרת את חוקת ארצות הברית.

החרם החל, בשל סירובה של רוזה פארקס לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן. באוטובוסים של מונטגומרי ישבו הלבנים בחלקו הקידמי של האוטובוס והשחורים בחלקו האחורי. כאשר נגמר המקום בחלק הלבן התיישבו לבנים בחלק האחורי והנהג היה מורה לשחורים לקום. רוזה פארקס סירבה לקום ממקומה בחלק השחור של האוטובוס ב-1 בדצמבר, 1955. בעקבות מעשה זה נעצרה, נשפטה והורשעה. התנועה לזכויות האזרח והכומר מרטין לותר קינג שהתגורר בעיר והכיר את רוזה פארקס הכריזו על חרם על התחבורה הציבורית, שהשחורים בעיר היו מרבית נוסעיה.

כל תושבי העיר השחורים צייתו לחרם, דבר שהוביל לפשיטת רגל של חברת האוטובוסים העירונית. השחורים הלכו בעיקר ברגל, ובנוסף ראשי הקהילה השחורה אירגנו מערכת של היסעים באמצעות בעלי מכוניות שחורים מתנדבים, ואף דאגו לביטוח רכב למכוניות המתנדבות בלוידס לאחר שחברות הביטוח המקומיות, בלחץ העירייה, ביטלו את פוליסת הביטוח של הרכבים. לאחר שהרשויות העירוניות עצרו את מרטין לותר קינג עורר הדבר מחאה ציבורית בארצות הברית כולה, ולבסוף, בעקבות החלטת בית המשפט העליון שונו החוקים העירוניים ואפשרו לשחורים לשבת היכן שהם רצו באוטובוסים.