חוק וין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוק וין, או בשמו המלא, חוק ההסחה של וין, הוא חוק בסיסי בספקטרוסקופיה.
חוק וין הינו חוק אמפירי, שנגזר על ידי הפיזיקאי הגרמני וילהלם וין בסוף המאה ה-19 מתוך תצפיות בקרינת גוף שחור. חוק וין אומר כך: 
, כאשר 
פירושו אורך הגל שבו מוקרנת האנרגיה הרבה ביותר, T היא הטמפרטורה של הגוף הקורן, ו־
הוא קבוע וין, שערכו הוא ![\ 2.9 \times 10^{-3} [m \times K]](../../../math/0/e/9/0e958f6b3727536bbc6bffcef73dd559.png)
.
חוק וין חשוב לא רק בספקטרוסקופיה, אלא גם באסטרופיזיקה. חוק וין מסביר מדוע כוכבים חמים זוהרים בכחול (אורך גל קצר יותר), וכוכבים קרים זוהרים באדום (אורך גל ארוך יותר).
אף שבמקורו חוק וין היה חוק אמפירי שהסברו סתום, היום אנו יודעים כי הוא תוצאה של החוק, שניסח מקס פלנק עבור קרינת גוף שחור בשנת 1900.
