חוק הבולים (1765)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק מס הבולים 1765 היה למעשה חוק הבולים הרביעי שחוקק על ידי הפרלמנט הבריטי, אשר חייב את כל המסמכים הרשמיים, רשיונות, חוזים מסחריים, עיתונים וחוברות, קוביות משחק וקלפים בשלוש עשרה המושבות האמריקניות להיות מבויילים בבולי הכנסה. נהוג לראות בחוק כאחד הזרזים שהביאו לפתיחת מלחמת העצמאות האמריקנית.

תוכן עניינים 1 הסיבות לחקיקת החוק 2 התגובות לחוק 2.1 השלב הראשון 2.2 השלב השני 2.3 השלב השלישי 3 ביטול החוק

[עריכה] הסיבות לחקיקת החוק

החוק נחקק בכדי לכסות על ההוצאות הכבדות של מלחמת שבע השנים ולכלכל חיל משמר לטריטוריה החדשה של בריטניה - קנדה. החוק עבר ללא מתנגדים בפרלמנט הבריטי ב-22 במרץ 1765 ונכנס לתוקף באחד בנובמבר באותה השנה. חשוב לציין שחוק דומה היה קיים באי הבריטי מ-1694, אלא שבמושבות נועדו המיסים להיות נמוכים יותר. בנוסף, החוק נועד לאזן את רמת ההון שנגבה בין אזרחי הממלכה לבין תושבי המושבות האמריקניות: עד כה, כל אזרח בריטי שילם בממוצע פי 26 יותר מס לשלטון הבריטי מאשר תושבי המושבות.

[עריכה] התגובות לחוק

[עריכה] השלב הראשון

בטרם עבר החוק בפרלמנט הבריטי נערכה עבורו תעמולה גדולה. היחס לחוק היה דואלי - מצד אחד הייתה אליו התנגדות עזה ומצד שני היו ניסיונות של לא מעט אישי ציבור להתמנות למפיצי בולים, כך היה לדוגמה אצל ריצ'רד הנרי לי.

[עריכה] השלב השני

המחאה עברה לשלב הבא כאשר פטריק הנרי, עורך דין מאזורי הספר של וירג'יניה הגיש לפרלמנט מסמך שכלל שבע הצעות בנוגע להתנהגות הממשל הבריטי שהיו אומנם קונקרטיות למדינתו, אך בשל הדמיון הרב בין המושבות אפשר בקלות רבה להחיל אותן גם על שאר המושבות. על-פי הטענות, לפרלמנט האנגלי אין את הזכות להטיל מיסים על המתיישבים אלא רק לפרלמנט של וירג'יניה עצמה. כמו כן הוא טען שחוק הבולים פוגע בזכויות שמהן נהנו תושבי וירג'יניה מאז ומעולם בגלל היותם אנגלים, דהיינו מייצוג הולם בפרלמנט כפי שיש לתושבי האי הבריטי. בנוסף להצעות הכעיס את יושבי המליאה כאשר הצהיר:

"לקיסר היה את ברוטוס; לצ'ארלס הראשון את קרומוול; ולג'ורג' השלישי–" [בשלב זה נפסק הנאום לטובת צעקות "בגידה!" "בגידה!"] "יכול ג'ורג' השלישי להפיק תועלת מדוגמאות אלו. אם זוהי בגידה, הבא ננצלה עד תומה."

אמנם הנרי התנצל על הדברים מאוחר יותר, אך האפקט לנאומו הסוער נשאר כשהיה.

[עריכה] השלב השלישי

תנועת המחאה התפשטה עד מהרה הלאה ולבשה מימד חשוב יותר במסצ'וסטס. שם קבוצות שנתקראו "בני החירות" בזזו את ביתו של סגן המושל, התקיפו, איימו ותלו בחוצות העיר בובות בדמות תומכי החוק. פעולותיהם גרמו למפיצי בולים רבים להתפטר, חלקם באונס. על פי דרישת מסצ'וסטס התכנס בניו יורק "קונגרס חוק הבולים" שבו השתתפו נציגיהם של תשע מהמושבות.

הקונגרס שלח למלך ולשני בתי הפרלמנט עצומה שקראה לביטול החוקים שהחלו להתקבל מקץ מלחמת שבע השנים. הם טענו שלא יתכן שהמלך יטיל עליהם מיסוי ללא ייצוג שלהם בפרלמנט במקביל. סיסמתם המפורסמת הייתה - "No taxation with out representation", בתרגום חופשי - "אין מיסוי ללא ייצוג".

בנוסף לכך החלו להתגבש במושבות קבוצות סוחרים שהטילו חרם על מוצרים בריטיים. כתוצאה מהסירוב להפיץ את הבולים כמעט ונעצר לגמרי המסחר במושבות.

[עריכה] ביטול החוק

ב-18 במרץ 1766 ביטל הכתר הבריטי את החוק. הביטול היה בעיקר כתוצאה מלחצם של סוחרים בריטים שהודאגו מהפסדיהם ההולכים וגדלים במושבות המשותקות מסחרית. הם התהוו כקבוצות לחץ על הפרלמנט והשתמשו לשם כך בכוחם הרב. ביום בו בוטל החוק התקבל חוק מקביל - החוק ההצהרתי.