זרם זליגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זרם זליגה או זרם דלף הוא זרם חשמלי שאינו עובר במעגל החשמלי בו הוא מתוכנן לזרום אלא דולף מנתיבו המתוכנן דרך החומר המבודד את המעגל, כך שהמעגל נסגר בדרך עקיפה, למשל תוך מעבר הזרם בריהוט או דרך המבנה. המעבר "דרך" החומר המבודד בדרך כלל אינו כתוצאה מפריצת הבידוד, אלא כתוצאה מפגיעה מכנית שמבטלת את הבידוד בנקודת המעבר.
[עריכה] התנאים להיווצרות זרם זליגה
על מנת שיתקיים זרם הדלף, חייב להיווצר מעגל חשמלי שמקום התקלה הוא חלק ממנו. כך למשל, אם נוצרה תקלה בבידוד של מכשיר עשוי מתכת, אך מכשיר זה מבודד לחלוטין (למשל: מקרר שעומד על רפידות גומי) לא יווצר זרם דלף עד אשר לא יסגר מעגל, בדוגמה שלנו למשל כאשר אדם יחף יגע בגוף המקרר.
גם מגע ישיר של מוליך בקרקע אינו מבטיח היווצרות זרם דלף. לקרקעות שונות יש מוליכות חשמלית שונה, ויתכן כי הקרקע עצמה תהווה בידוד ולא תאפשר סגירת המעגל (קרקע חולית, למשל, היא קרקע בעלת מוליכות נמוכה במיוחד).
למעשה, בכל מעגל חשמלי קיים זרם דלף כל הזמן, אולם במעגלים תקינים עוצמתו של זרם זה זניחה לחלוטין.
[עריכה] הסכנה בזרם זליגה
זרם הזליגה הוא זרם חשמלי לכל דבר, וסכנתו זהה לסכנת כל זרם חשמלי אחר, בהתאם לערכים אליהם הוא מגיע. הבעיה העיקרית של זרמי הזליגה היא שלא כמו בקצר חשמלי הערכים אליהם מגיע הזרם הם "מתונים" יחסית, ולכן קשה יחסית לאתר אותם. זרם הדלף במקרה של תקלה אמיתית יכול להיות של אמפרים בודדים או אף פחות מאמפר, זרם הנחשב נורמלי במעגלי מכשירים ביתיים, אך עם זאת מספיק חזק על מנת לגרום לשריפה או התחשמלות בעברו בתווך לא מתוכנן.
הזליגה (בניגוד, למשל, לנזילת מים) איננה נראית לעין, ומגע אקראי בנתיב הזרם הזולג עלול לגרום להתחשמלות. זליגה של עשרות מיליאמפרים עלולה להיות קטלנית.
[עריכה] ההגנה בפני זרם זליגה
ישנן שתי דרכים להגנה בפני זרם דלף:
- הארקה: חיבורם של רכיבים מתכתיים שעלולים לבוא במגע עם מוליך חשמלי לאדמה, תוך הבטחת מוליכות טובה בכל מסלול אפשרי של זרם הדלף. שיטת הגנה זו נותנת פתרון לבעית ההתחשמלות, היות ובמקרה תקלה יזרום הזרם לאדמה דרך מוליכים טובים לאין ערוך מגוף האדם, אך שיטה זו אינה מספיקה למניעת שריפות, היות וזרמי דלף בערכים נמוכים יכולים לזרום באין מפריע ולהביא להתחממות של רכיבים במסלול הזרימה עד להצתתם.
- ממסר פחת על כל סוגיו השונים: רכיב זה מנתק את מקור הזינה של המעגל ברגע הופעת זרם הדלף. את ערכו המינימלי של הזרם שינתק את המעגל קובעים כך שלא יסכן חיי אדם. השילוב של ממסר פחת עם הארקה תקינה מבטיח ניתוק של כל מעגל ברגע הופעת התקלה.
- לשיטה זו חיסרון מסוים: בשל זרמי הדלף שכאמור קיימים תמיד, יתכנו "אזעקות שווא" שכרוכות בניתוקים.
- שיטה זו אינה יעילה גם בהגנה על קוים ראשיים בשל בעית ניתוקי הקו. לכן, אם מעוניינים להגן על קוים כאלה (למשל כאשר יש ריכוז של קוים העובר בקרבת חומרים דליקים) משתמשים בממסרי זליגה - רכיבים הדומים בפעולתם לממסר פחת אך מאפשרים ויסות של עצמת הזרם המפעילה את ההגנה על הקו (ובכך למעשה אינם מהווים הגנה בפני התחשמלות).
