היברידיזציה In situ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היברידיזציה in-situ (אנגלית: Fluorescent in situ hybridization או בקיצור: FISH) היא שיטה שמאפשרת לקבוע את המיקום על גבי הכרומוזום של גלאי DNA או RNA.
משמעות השם "היברידיזציה" היא חיבור (הכלאה) בין שני גדילי DNA בעלי רצף בסיסים מתאים, "In situ" משמעותו בלטינית במקומו המקורי/הטבעי.
השיטה דומה מאוד לשיטת המיספוג דרומי, אולם ההיברידיזציה נעשית לכרומוזום עצמו. הגלאי מסומן בדרך כלל פלואורוסנטית. אחר כך מוסיפים אותו לפרפרט שמכיל כרומוזומים. אחרי מספיק זמן מתרחשת ההיברידיזציה, ואז ניתן לצפות בכרומוזום באמצעות מיקרוסקופ פלואורסנטי. הגלאי יעבור היברידיזציה לכרומוזום שנושא את הרצף שבו אנו מעוניינים. שיטת היברידיזציה זו שמשתמשת בגלאי פלואורסנטי מכונה Fluorescence In Situ Hybridization או בקיצור, FISH.
מספר צעדים טכניים נוספים מגבירים את יעילות ה-FISH: ניתן במקביל לקבוע את הפספוס האופייני על גבי הכרומוזום (לכל כרומוזום יש פספוס אופייני שנראה כמו פסים כהים לצד בהירים במיקרוסקופ אור), ובכך לסייע למקם בצורה יותר מדויקת את הגלאי. לאותה מטרה, ניתן להשתמש בשני גלאים בעלי רצפים שונים שיצבעו בצבע פלורוסנטי שונה. כך ניתן לקבוע את הסידור הפיזי של שני סמנים שונים על הכרומוזום.
ב-FISH משתמשים גם לצרכים רפואיים. לדוגמה, אם קובעים שחולה בתסמונת גנטית לוקה בחסר באזור מסוים של הכרומוזום, אז הגן שאחראי לתסמונת נמצא באזור המחוק. שימוש בשיטה על זו על חולי סרטן גילה שמחיקות או תוספות הן אופיינות לסוגי סרטן מסוימים.
בנוסף, FISH חשף פרטים חדשים על הטופולוגיה של הגרעין. מסתבר, שהכרומוזומים אינם נוטים להיות מפוזרים בגרעין אלא שכל כרומוזום ממוקם באזור ספציפי. יותר מכך, מסתבר שמיקום הכרומוזום משתנה בהתאם לסוג התא. כלומר, מיקום הכרומוזום נמצא תחת בקרה מתמדת.
