אפיגנטיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אפיגנטיקה היא חקר השינויים המורשים בביטוי גנים שמתרחשים בלא שינוי רצף הדנ"א. לדוגמה:החתמה גנומית ואינאקטיבציה של כרומוזום X. בנוסף, האפיגנטיקה חוקרת כיצד גורמים סביבתיים שמשפיעים על ההורים עשויים לגרום בשינוי בהתבטאותם של גנים בצאצא.
בעצם ניתן לחלק את מדע האפיגנטיקה ל-2 תחומים קרובים:
- חקר התהליכים המתרחשים בעת התפתחות האורגניזם של האורגניזם.
- החקר השינויים התורשתיים אשר אינם מערבים שינוי של הדנ"א.
משמעות הקידומת היוונית אפי היא בין השאר "בנוסף", ואכן האפיגנטיקה עוסקת בשינויים הנורשים אשר מתרחשים בתוספת לשינויים הגנטיים ה"רגילים" בדנ"א.
מושג נוסף הוא האפיגנום המשמש לתיאור המצב האפיגנטי של התא. בעוד הגנום בכל התאים באורגניזם אחיד (פרט למוטציות בתאים סומטיים), האפיגנום עשוי להיות שונה, בתלות בהתמיינות התאים.
מספר תהליכים תאיים אשר נמצאים כיום בחזית המדע נופלים התחת הקטגוריה של התהליכים אפיגנטיים:
- מתילציה של הדנ"א
- RNA Interference
- החתמה גנומית
[עריכה] היסטוריה של המושג
את השימוש המודרני הראשון המושג אפיגנטיקה מייחסים לC.H. Waddington שבשנת 1942 הגדיר את האפיגנטיקה כענף בביולוגיה אשר עוסק באינטראקציות בין הגנים לתוצרים שלהם אשר בסופו של תהליך הופכות את הפנוטיפ לייצור חי". אותו ה"ענף" עבר שינויים רבים במשך המאה העשרים והתייצב על משמעותו כיום רק בשנות התשעים של המאה הקודמת.
