אנטי-חלקיק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטי חלקיק הוא חלקיק אלמנטרי בעל מסה וספין זהה לחלקיק מסוים, אבל מטען חשמלי אלקטרו-מגנטי, מטען הכוח החלש ומטען צבע נגדיים. לאלקטרון, לדוגמה, יש מקביל מהופך הנושא מטען חיובי, ושמו פוזיטרון.
התאוריה הפיזיקלית המודרנית גורסת, כי לכל סוג של חלקיק (למעט חריגים מעטים, שהם אנטי-חלקיקים של עצמם) ישנו בן-זוג בעל מסה וספין זהים לו, שגודלי המטענים שלו (כגון מטען חשמלי, מטען הכוח החלש ומטען הצבע) הם כגודל מטעני החלקיק התואמים, אך הסימנים שלהם הפוכים. לדוגמה: מטענו החשמלי של האלקטרון הוא (1-), ומטענו החשמלי של בן-זוגו, הפוזיטרון, הוא (1+). המספר הלפטוני של אלקטרון הוא (1+), והמספר הלפטוני של הפוזיטרון הוא (1-), וכיוצא בזה.
האנטי-חלקיקים התגלו באופן תיאורטי בשנת 1928 על ידי פול דיראק, וכבר בשנת 1930 נמצא הפוזיטרון בתוך קרינה קוסמית.
כאשר חלקיק ואנטי-חלקיק נפגשים, הם עוברים תהליך של אניהילציה, שבסופו הם הופכים לאנרגיה, ולאנרגיה בלבד, על-פי נוסחתו של איינשטיין, E=mc2. אנרגיה זו מועברת על ידי נשאי הכוח המתאימים, למשל, פוטונים במקרה של אינטראקציה אלקטרו-מגנטית. אניהילציה היא הדרך המושלמת להפוך חומר לאנרגיה. כמובן שגם האינטראקציות ההפוכות אפשריות: נשאי כח שהופכים לצמד חלקיק - אנטי-חלקיק.
