אלכסנדר פצ'רסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלכסנדר פצ'רסקי (1909 - 1990), מנהיג המרד במחנה ההשמדה סוביבור בשנת 1943.

[עריכה] ביוגרפיה

אלכסנדר ארונוביץ' (פירוש ברוסית - בן אהרון) פצ'רסקי נולד בעיר קרמנצ'וג שבאוקראינה למשפחה יהודית מתבוללת. אביו היה עורך דין , אמו - עקרת בית. בשנת 1915 עברה המשפחה לעיר רוסטוב שברוסיה. אלכסנדר סיים בית ספר לאומנויות בעיר ועבד כמנהל מועדון תרבות. התחתן ונולדה לו בת.

עם פלישת הצבא הנאצי לברית המועצות בשנת 1941 גוייס לצבא האדום. בהתחלה היה מפקד כיתה (בדרגת סמל) ובספטמבר 1941 קודם לדרגת סגן. באוקטובר 1941 בקרב באזור ויאזמה, נפצע ונלקח בשבי. פצ'רסקי הצליח להסתיר את יהדותו במחנה השבויים וכך שרד. במאי 1942 ניסה לברוח ממחנה השבויים, אך נתפס יום לאחר הבריחה. בעקבות ניסיון הבריחה נשלח ל"מחנה עונשין" בעיר מינסק, שם בעת בדיקה רפואית התגלתה יהדותו. הוא הועבר לחלק היהודי של המחנה ובספטמבר 1943, יחד עם עוד כ-600 יהודים מהמחנה, הועבר למחנה ההשמדה סוביבור. מתוך ה-600 האלה רק כ-80 איש, ופצ'רסקי ביניהם, הושארו לעבוד במחנה והשאר נרצחו באותו יום בתאי הגזים.

תוך זמן קצר נוצר קשר בינו לבין המחתרת שהתגבשה במחנה, בראשותו של ליאון פלהנדלר. פצ'רסקי, שנודע במחנה בשם סאשה, הפך למנהיג הצבאי של המרד.

פצ'רסקי חשב על נסיון בריחה לכלל האסירים. לשם כך הוא תיכנן להרוג אנשי האס אס בחשאי ולאחר מכן לבצע פריצה המונית של האסירים אל מחוץ למחנה. תאריך הבריחה נדחה פעמים אחדות בשל סיבות שונות. לבסוף, היום בו הייתה הבריחה נקבע בשל העדרותו של מפקד המחנה.

בשעה 4 אחר הצהרים של יום ה-14 באוקטובר 1943 התמרדו האסירים המועסקים במחנה. לאחר שהצליחו לחסל 11 מאנשי האס אס במקום, האסירים היהודים רצו לכל כיוון ופרצו את השער הראשי ואת הגדרות בניסיון להגיע ליער הסמוך.

לאחר הבריחה מהמחנה פצ'רסקי ו-9 אסירים נוספים (כולם שבויי מלחמה) הצליחו להגיע לאזור ברסט ושם הצטרפו ליחידת פרטיזנים סובייטים. במשך כמעט שנה לחם בשורות הפרטיזנים . ב1944, לאחר שחרור האזור על ידי הצבא האדום, גוייס שוב לצבא. בסוף אותה שנה נפצע קשה בקרב בפולין ושוחרר מן הצבא.

לאחר שחזר לעיר מגוריו התחתן שנית (מאשתו הראשונה התגרש עוד לפני המלחמה) עם אחות, שטיפלה בו כאשר שכב פצוע בבית החולים. הוא עבד במשך זמן מה כמורה למוזיקה. בשנת 1945 הצליח להוציא לאור ספר זכרונות על המחנה סוביבור ועל המרד. הוא ניהל תכתובת ענפה עם שאר ניצולי המחנה שחיו במערב. מכתבים אלו גרמו לפיטוריו מעבודתו בשנת 1948 בשל "הקשרים עם מדינות אימפריאליסטיות". הוא לא נאסר, כנראה בגלל החשש לעורר גל מחאה במערב, אך נמנע ממנו לעסוק במקצועו. במשך 5 שנים (עד למות סטלין ב 1953) עבד בעבודות מזדמנות. החל משנת 1953 שוב חזר לעבוד כמורה לאומנות.

בשנת 1963 היה פצ'רסקי עד תביעה ראשי במשפטם של 10 שומרים אוקראינים ממחנה סוביבור. 9 מהם נידונו למוות ואחד - ל15 שנות מאסר.

במהלך שנות ה-70 וה-80 הוזמן מספר פעמים על ידי ארגון ניצולי סוביבור לפגישות עם ניצולים האחרים בארצות הברית, אך שלטונות ברית המועצות סירבו לאשר לו לצאת לפגישות אלו. גם בשנת 1987, כאשר הוזמן להקרנת בכורה של הסרט "הבריחה מסוביבור", לא אפשרו לו לעשות זאת.

אלכסנדר פצ'רסקי נפטר בשנת 1990 בעיר רוסטוב על הדון.