אינברסיה מרינית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אינברסיה מרינית - במונחים מטאורולוגיים, היא סוג של אינברסיה הנובעת מהשפעת ים קר יחסית על מסת אוויר החמה ממנו.
[עריכה] הסבר כללי
התופעה, הנפוצה בעיקר באביב ובקיץ, בפרט באזורים הסובטרופיים, נובעת מקיבולת החום הגבוהה יחסית של מקורות מים גדולים, ובעוד השפעות של התחממות קרינתית והתמוככות גורמות להתחממות בכל שכבות האוויר, הים נותר קריר יחסית.
במעבר גוש האוויר החם יחסית מעל הים הקר, הוא מתקרר בחלקו התחתון ביחס לשאר השכבות - בגבול האנכי של אזור ההשפעה הימי, מתהווה שכבת האינברסיה המרינית.
התהליך טומן בחובו גם ספיחת לחות, אולם פיזורה מוגבל אל מתחת לאינברסיה.
[עריכה] התופעה בישראל
אינברסיה מרינית נוכחת קבע במהלך רוב חודשי הקיץ, בין השאר גם עקב זרימה מערבית קבועה בהשראת האפיק הפרסי ודומיננטיות הבריזה במישור החוף.
למרות זאת גובהה משתנה תדירות, בין 200-300 מטר ל-1200-1300 מטר - לעיתים תיתכן שתיעדר כליל. לגובה האינברסיה השפעה מוחשית על עומס החום במישור החוף והשפלה, ובמידה מסוימת גם על שדרת ההר.