אין לי ארץ אחרת (שיר)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השיר אין לי ארץ אחרת נכתב על-ידי אהוד מנור, הולחן על-ידי קורין אלאל והוקלט לראשונה על-ידי גלי עטרי בשנת 1982. השיר נכתב בתגובה למלחמת ההתשה, בה נהרג אחיו הצעיר של מנור, יהודה.
אהוד מנור העביר בשנת 1982 את השיר להלחנה לקורין אלאל, שהלחינה ומאוחר יותר גם ביצעה אותו, אך העבירה אותו תחילה לגלי עטרי שהקליטה אותו באותה שנה. נוסף לעטרי ואלאל הקליטו את השיר גם יזהר כהן, הבנימינים ואהוד מנור עצמו.
אהוד מנור טען בראיון כי השיר נכתב כביקורת על אזלת-היד והיעדר ההתייחסות למותם המיותר של חיילים רבים בזמן המלחמה. כאשר יצא השיר הוא נתפש כשיר מחאה נגד מלחמת לבנון שהתרחשה אותה עת ואומץ על–ידי המוחים כנגד המלחמה. מאוחר יותר, אומץ השיר על–ידי רבים מכל קצוות הקשת הפוליטית.
השיר הפך לאחד הידועים מבין שיריו של אהוד מנור ואף שימש כשם לספר שכלל מגוון משיריו וכתביו. ביום העצמאות תשס"ג, נערך ברשת ג' מצעד חגיגי של מאה השירים הגדולים של מנור, בו הגיע השיר למקום הראשון. לאחר מותו של מנור באפריל 2005, ערך העיתון ידיעות אחרונות סקר דומה, ובו נבחר השיר שוב כאהוב ביותר שלו.
[עריכה] ניתוח
השיר משלב בין תחושות קשות של יאוש וחוסר אונים לבין תקווה - הדבר הניכר כבר במילים הפותחות את השיר:
"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת"
לתחושת היאוש שבמילים "אדמתי בוערת" מתלווה תחושת אהבה ושייכות למדינה, הנבטת במילה "אדמתי".
הרגשתו של הכותב כי המדינה היא ביתו מקושרת בשיר לכוחה של השפה העברית:
"רק מילה בעברית חודרת
אל עורקי...
כאן הוא ביתי".
ההאנשה של המדינה בסופו של השיר מלמדת שלמרות תחושתו של הכותב בנוגע לעיוורונה של מולדתו,
הוא מצפה ממנה לעתיד אחר שמהדהד את ימיה מקדם.
"עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה"
