איזבל הופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

איזבל אן הופר (Isabelle Huppert) (נולדה ב- 16 במרץ 1955 (בחלק מהמקורות מצויינת 1953 כשנת לידתה)), שחקנית קולנוע צרפתית, זוכת פרס הסזאר ופעמיים פרס השחקנית בפסטיבל קאן. גילמה קשת שלמה של דמויות נשיות, מתפקידים של נערה ביישנית ועד תפקידי פרוצות ורוצחות קרות דם. עבדה עם מיטב הבמאים הצרפתים ובמיוחד נוטה לעבוד עם הבמאי קלוד שברול, אשר לפי דבריה, מצליח להוציא ממנה את המירב.

נולדה בפריז, לאם שדירבנה אותה להיות שחקנית מגיל צעיר. לאחר מכן, התקבלה ללימודים בקונסרבטוריון של ורסאי. לאחר קריירה מצליחה בתיאטרון עשתה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה בתפקיד משנה בסרט "פאוסטין והקיץ היפה" (1972) (יחד עם איזבל אדג'ני ונטלי ביי שגם הן עשו באותו סרט תפקידי משנה בתחילת הקריירה שלהן). הסרט לא זכה להצלחה גדולה. היא המשיכה ושיחקה בתפקידי משנה בסרטים המצליחים "סזאר ורוזאלי" בבימויו של קלוד סוטה (1972), "פרחחים" בבימויו של ברטראן בלייה (1974), "le Juge Et L'assasin" (השופט והרוצח) בבימויו של ברטראן טברנייה (1975) ו"רוזבאד" בבימויו של אוטו פרמינג'ר (1975).

פרסומה הגדול הגיע ב-1977, לאחר ששיחקה בתפקיד הראשי בסרטו של הבמאי השווייצרי, קלוד גורטה, "רוקמת התחרה" (La Dentelliere). היא גילמה בסרט את דמותה של צעירה חסרת יומרות, מסוגרת וצנועה. מתפתח סיפור אהבה בינה ובין סטודנט פריזאי, אלא שהיא אינה מצליחה להתערות בין חבריו האינטלקטואלים ולאט לאט נפער פער בין האוהבים. משחקה בסרט, זכה לביקורות נלהבות והיא אף זכתה במספר פרסים.

ב-1978 שיחקה בסרט "Violette Nozière" שהחל את שיתוף הפעולה רב השנים שלה עם הבמאי קלוד שברול. על תפקידה זה זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטבל קאן. ב-1979 שיחקה בסרטו הקודר של הבמאי ז'אן-לוק גודאר, "כל אחד לעצמו" ((sauve Qui Peut) בתפקיד פרוצה השואפת לעזוב את עיסוקה.השתתפה בשלושה סרטים חשובים. ב-1980 השתתפה בשני סרטים חשובים. תחילה מול ז'ראר דפארדייה (עמו שיחקה לפני כן כבר ב"פרחחים") בסרטו של הבמאי מוריס פיאלה, "לולו", כאישה נשואה הנוטשת את ביתה בעבור חיי הוללות עם צעיר פוחח. הסרט היה מועמד לפרס הסזאר ולפרס דקל הזהב ואף הופר הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה בפסטיבל קאן. לאחר מכן, כיכבה בסרט האמריקני, "שערי החופש", בבימויו של מייקל צ'ימינו. הסרט היה כישלון קופתי ענק ומוטט את האולפנים שהפיקו אותו, דבר שפגע בהמשך הקריירה שלה מעבר לאוקיינוס, אם כי, הופר טוענת כי לא היה, ואין לה, רצון ממשי לשחק בסרטים אמריקאים.

היא כיכבה ב- 8 סרטים של הבמאי קלוד שברול, בניהם "מאדאם בובארי" (1991), "הטקס" (1995) ו"שיקוי לילה" (2000). היא זכתה פעמיים בפרס השחקנית בפסטיבל קאן: על משחקה בסרט הפשע של קלוד שברול "ויוליט" (1978) ועל תפקידה כמאהבת מזוכיסטית בסרטו של מיכאל הנקה, "המורה לפסנתר", כשלא פחות מ- 16 מסרטיה השתתפו בפסטיבל. כמו כן קיבלה 13 מועמדויות לפרס ה"סזאר": 12 מועמדויות כשחקנית ראשית (שיא לשחקנית) ומועמדות אחת כשחקנית משנה. בפרס היא זכתה רק פעם אחת, ב- 1996, על "הטקס". לאחרונה קיבלה מועמדות על תפקידיה בסרטים "8 נשים" (2002) ו"גבריאל" (2005). בנוסף, כיכבה בסרטיהם של כמה במאים ידועים ומוערכים באוטו פרמינג'ר ("רוזבאד"), ברטראן טברניה ("מעוררי המהומות"), אנדז'י ויידה ("אחוז הדיבוק") ופרנסואה אוזון ("8 נשים"). בנוסף כיכבה בשתי הפקות הוליוודיות: "חלון חדר השינה" (1987) ו"אני אוהב האקביז" (2004).