קרן המטבע הבינלאומית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

לוגו קרן המטבע הבינלאומית

קרן המטבע הבינלאומית International Monetary Fund, IMF היא ארגון בינלאומי המפקח על המערכת הפיסקלית העולמית, באמצעות בקרה של שערי החליפין ומאזן התשלומים ומתן סיוע כלכלי וטכני בעת הצורך.

קרן המטבע הינה חלק משורה של ארגונים כלכליים בינלאומיים כדוגמת הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי. על הקמת הקרן הוחלט כחלק מהסדרי ברטון וודס שגובשו לקראת תום מלחמת העולם השנייה ונחתמו ב־22 ביולי 1944. האדריכלים של הקרן היו הכלכלנים ג'ון מיינרד קיינס והארי דקסטר וייט. ההסכמים להפעלתה נכנסו לתוקף ב-27 בדצמבר 1945, והיא החלה לפעול ב-1 במאי 1946.

מטרתה המקורית של קרן המטבע הבינלאומית הייתה לספק הלוואות קצרות טווח למדינות במסגרת ההבנות של בסיס הזהב שגובש בהסדרי ברטון וודס. במסגרת הסכמי ברטון וודס ארצות הברית התחייבה לספק למדינות זהב תמורת דולרים, קרן המטבע הייתה האמצעי לשמור על הסדר זה. עם התמוטטות הסדרי ברטון וודס בשנת 1973 ומעבר למערכת מטבע עולמית שבה אין שער קבוע בין המטבעות, נעלם בעצם התפקוד העיקרי שהיה הסיבה להקמת קרן המטבע. מאותה תקופה קרן המטבע העולמית עוסקת למעשה במתן הלוואות ארוכות טווח - כשלמעשה היא והבנק העולמי ממלאים תפקיד דומה.

מקום מושבה של הקרן הוא בוושינגטון, בירת ארצות הברית.

[עריכה] ביקורת על קרן המטבע הבינלאומית

ארגונים רבים מתחו ביקורת על "חבילות הסיוע" של קרן המטבע הבינלאומית. חבילות אלו ניתנו בעיקר למדינות עניות שנזקקו להן כדי להיחלץ מחובותיהן לבנקים פרטיים ולממשלות מערביות. תוכניות הסיוע של קרן המטבע הבינלאומית כללו תנאים שבהן המדינות נאלצו לעמוד. החבילות כללו דרישות להפרטת שירותים ציבוריים וחברות ממשלתיות, קיצוץ בתקציב הממשלה לשירותים כמו חינוך ובריאות, קיצוץ בסובסידיות למוצרי יסוד, הורדת מכסים, ביטול רגולציה של הממשלות על התנהלותם של עסקים, והכוונת הכלכלה מקיום עצמי ליצוא.

מטרתם המוצהרת של צעדים אלו הייתה לכוון את המדינות העניות לעבר פסים של צמיחה כלכלית ולהקטין את העוני השורר בהן. נראה כי במדינות עניות רבות צעדים אלו הובילו להעמקה של הפערים והמצוקה של השכבות העניות, או של המדינה כולה לפחות לתקופה של כ־20 השנים בהן התוכניות האלו קיימות. דוגמה: תושבים עניים נאלצו לנסות לחיות ללא שרותי בריאות שנעשו מעבר להישג ידם. מדינות רבות נקלעו לחובות גדולים עוד יותר מאשר החובות המקוריים מהם ניסו להיחלץ.

הפניית מדינות רבות מכלכלת קיום לכלכלת יצוא, לדוגמה, גררה היצף של השוק העולמי במוצרי חקלאות ובפלדה. כתוצאה מכך נפלו מחירי המוצרים בשווקים אלו כאשר ההיצע עלה בהרבה על הביקוש. מדינות עניות שלקחו הלוואות כדי לממן את המעבר לכלכלת יצוא, בהסתמך על תחזית המחירים הקודמת, שקעו בחובות גדולים עוד יותר, כשבנוסף לכך הן נאלצות לייבא מוצרים שבעבר ייצרו בעצמן.

הביקורת על קרן המטבע העולמית התחזקה כאשר לרשימת המבקרים הצטרף גם ג'וזף שטיגליץ, שהיה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי וזכה לאחר מכן בפרס נובל לכלכלה. שטיגליץ טען שהתוכניות של קרן המטבע הבינלאומית מנוסחות בצורה חשאית ללא השקיפות שהיא מטיפה לממשלות המקבלות ממנה סיוע. הוא גם האשים את הקרן בכך שהיא מדרדרת את כלכלתן של המדינות העניות, שהיא פוגעת בדמוקרטיה ושהיא פוגעת ביציבות הפיננסית העולמית.