עוף החול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
במיתולוגיה המצרית, וכן במיתולוגיות אחרות האמינו שעוף החול (ביוונית: "פויניקס") הינו ציפור האש הקדושה. לפי המיתולוגיה המצרית, עוף החול חי במדבר במשך 500 או 1461 שנים, לפני שכילה עצמו באש וקם מחדש לתחייה מן האפר. עוף החול הינו תמיד ממין זכר, והוא אינו מתרבה. לקראת סיום חייו הוא בונה לעצמו קן העשוי ענפי קינמון, ומצית את עצמו. מן האפר נוצר עוף החול החדש. אשר לוקח את האפר של עוף החול הישן, עוטף אותו בקליפה עשויה מור, ומניח אותו בהליופוליס שבמצרים.
עוף החול מופיע בספרי המתים המצריים, ובהם הוא מתואר כמו חסידה. הוא מקושר לאל השמש רע, הנולד כל יום מחדש, לאחר מותו בערב הקודם. המצרים קישרו את עוף החול גם למילה "בנו" - היינו גרעין דקל, הצומח מתוך חולות המדבר. זהו גם מקור השם היווני "פויניקס" שמשמעו ביוונית "צבע חום-אדום".
[עריכה] עוף החול ביהדות
על פי מדרש בראשית רבה (פרשה יט) עוף זה נקרא חול. המדרש מפרש את הפסוק מספר איוב (כ"ט 18): "כחול ארבה ימים" כהתייחסות לעוף החול - "עוף ושמו חול ולא נקנסה (=נגזרה) עליו מיתה, שלא טעם מעץ הדעת ולבסוף אלף שנה מתחדש וחוזר לנערותו", בפירושו לבבלי, סנהדרין דף קח/ב) כותב רש"י ששמו של העוף "אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא, ואינו מת לעולם"
[עריכה] עוף החול בנצרות
בנצרות הפך עוף החול לסמל תחייתו של ישו הנוצרי, וכסמל לחיים אחרי המוות.
