שכבת היישום של מודל ה-OSI
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| HTTP, SMTP, FTP, IRC, SNMP, SSH ... | Application |
| SSH ... | Presentation |
| Session | |
| TCP, UDP, SCTP, RTP, DCCP ... | Transport |
| IPv4, IPv6, ICMP, RIP, IPX ... | Network |
| Ethernet, Token ring, FDDI, ARP ... | Data Link |
| 802.11 WiFi ... | Physical |
שכבת היישום של מודל ה-OSI (נקראת גם: שכבת התוכנה של מודל ה-OSI) היא השכבה השביעית והעליונה של מודל ה־OSI. היא אמונה על אספקת שירותי הרשת לתוכנות בהן משתמש משתמש הקצה. שכבת היישום משתמשת בשירותיה של שכבת ההצגה של מודל ה־OSI ואינה מספקת שירותים לאף שכבה אחרת במודל ה־OSI.
שכבת היישום היא זו הקובעת את סוג התקשורת בין מחשבים. למשל, היא קובעת האם מדובר בתקשורת "שרת-לקוח" (client-server) שבה מחשב אחד (השרת) מספק נתונים לאחר (הלקוח) - כמו בגלישה באינטרנט, או שמדובר בתקשורת "קצה לקצה" (peer to peer), שבה כל אחד מהמחשבים הוא גם שרת וגם לקוח - כמו ברשתות שיתוף קבצים.
שכבת היישום היא זו שאחראית על מנגנון ה־DNS, שמאפשר למשתמשים ברשתות מבוססות IP לזכור כתובות מילוליות, כמו www.wikipedia.org, במקום כתובות IP.
